סיימנו עם המסעות בצבא, אפשר לחזור לטייל לעת עתה. |
 כינוי:
בן: 36 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2009
 להיות פעיל חיזבאללה בשירות צה"ל
במדים אמריקאים מנומרים שגדולים עלי בעשר מידות, חמוש במצביע לייזר ועיפרון זיקוקים צבאי, יחד עם שני שותפים לחוליה שחמושים במחסנית ח"קים (חסרי קליעה. הופך את הנשק לכמו רובה פיקות) ומירס, שכבנו במארב על רכס תורען ליד צומת גולני. הירח היה מלא למחצה, הסביבה זרחה באורות כפרים ופירוטכניקה צהלית כשלפתע התקבל דיווח שחוליית האויב נעה לכיווננו. נדרכנו כולנו מאחורי המסתור שמצאנו בין כמה סלעים ושיחים. שקט. דממה. חולפות כמה דקות, עד שפתאום אני מזהה דמות נעה כמאה מטר מאיתנו.
בלחישה רועשת קראתי "יש אישור ללזירה?", אבל לא קיבלתי תשובה. ניסיתי שוב, וגם השותף השני לא הגיב. הדמויות המשיכו להתקרב, והחלטתי לקחת יוזמה בלי אישור. כיוונתי כמיטב יכולתי, ושיחררתי כתם אדום שריצד לאורך הכוח שהגיע מולנו. שניה לאחר מכן נשמעה קריאה מיואשת מכוונם "שיט, זיהו אותנו!" וכעבור עוד רגע פירקנו עליהם מחסנית.
מילואימניקים זה עַם מייאש. הם כבר לא בראש של צבא, לא נכנסים למשחק ורק מנסים לעוף מהשטויות שכבר הספיקו לשכוח. לכן גם לא הופתענו שהם לא הסכימו לקבל את ההוראה ליפול בשבי שלנו. אפילו שזאת הוראה של רב-סרן! (פלאפל אחד בכתף)
שבוע ביום (בימוי) איוב בגליל תחתון הגיע לסיומו. שבוע של תרגולת באזור שמרגיש הכי בית, כאשר הצבא מתערבל עם השנת שירות. כל גבעה מעלה זכרונות, וכל מבט על השותף לצוות שלובש מדים מזכירה שאתה כבר לא שינשין.
מחר אזכרה לסבא. בדיוק מחר חלפה שנה מאז ההלוויה שלו, ובצורה מוזרה עם תחושה מחורבנת שלא יצא לי מאז לעלות לקבר שלו. לא שבוע אחר כך, לא בשלושים וגם לא בשום חג או יציאה מהצבא. רק שנה לאחר שזה קרה, אני מגיע לשם שוב.
לילה טוב, בקמ"ט (קורס מפקדי טנקים) שיתחיל עוד כחודש אפשר לשכוח לחלוטין ממצב כזה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
