יום כיפור, ויש שלוות עולמים מסביב. הגוף מותש אחרי שבוע רווי בלילות כמעט לבנים והראש נדלק לפתע ממצבור המפות שיצא מהארון ונפרש על המיטה.

העיניים סורקות בקדחנות כל ואדי וכל גבעה בדרך לכמה נקודות שמהוות עניין, מבלי שיצא להגיע לשם. עדיין. 

בינתיים, צריך כבר לחשב כמה מים לקחת והחשוב מכל איזה ליבה להכין לחג (בצק שנאפה על גחלים)  - צימוקים או שוקולד? 

יש ימים שאתה רק בוהה בהקיץ שואל - מתי אצא כבר לדרך? (והזמן קרוב חביבי, והמדבר? מספיק גדול.)

זיקית שהלכה לשוטט במחוזות זרים, עין נטף קיץ 2010