סיימנו עם המסעות בצבא, אפשר לחזור לטייל לעת עתה. |
 כינוי:
בן: 36 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 12/2006
 עוד מעט יוצאים לדרך
מחר בשעה 6 וחצי בבוקר, אני אעלה ביחד עם עדי (המדריכה השנייה) והחניכים שלנו לאוטובוס שיקח אותנו לתחילתו של מחנה חנוכה. עד כה, כל הזמן אמרתי "נו ניחא, מה כבר יש לחשוש מטיול ראשון?", אבל עכשיו פתאום אני מתחיל לחשוש - יש צפי ל לאפס [!!!] מעלות בלילה, בנקודה שנישן שם בנגב, ואמאות פולניות לא חסר לי בקבוצה.
האמת, אין לי בכלל כוח ללכת לטיול הזה. לא בא לי להתחיל להתעסק עם משמעת, לא רוצה להתחיל לרדוף אחריהם שישתו ושלא יתקשרו להפחיד את ההורים שלהם בלילה, כי עדיין קצת קר להם תחת כל האינספור שכבות. אני רוצה ללכת למדבר, ופשוט להסתובב שם בעצמי ולהתקדם צפונה, עוד ועוד עד שאגיע לבית בקיבוץ בגליל העליון, של המדריכה שהייתה איתנו במסע לפולין. חסרות לי השיחות איתה, היא הפכה להיות אחת מהאנשים המשמעותיים ביותר שפגשתי בחיי.
ובאותו זמן גם להתקשר למי שקיבלה באותם ימים על אדמת פולין את התואר "אחותי", להסביר לה שהתפקשש ולא הייתה הכוונה שלי שהיא פירשה במה שאמרתי. הצלחתי באופן ~"נורא מפתיע"~ להרוס שוב דבר שחשוב לי מאוד.
שובי שובי לפרדס
אני עוד מחכה
עם פריחה המשגעת והצל המפכה
אני רוצה לישון. ללכת לישון ולדעת שמחר לא מחכה לי שום דבר שאמור לקבוע לי שעת גג להתעורר. סתם כזאת שבת רגילה שלא ממהרים לשום מקום, בשביל להשלים שינה לכל השבוע. אני עייף, מותש ולא רוצה דבר אחר מלבד לישון - צורך בסיסי וחומרי לאדם ככל שיהיה, אני רוצה אותו! אבל לא! במקום זה - אני צריך עוד לסיים להכין את הפעולות לטיול, לפרק כמה קרשים גדולים עם המסור והגרזן (בחושך ולבד... ארג.) ולארוז אותם באריזות קרטון ולקינוח להכין את התרמיל עם התיק מע"ר השמן.
לא, לא, אל תשכחי
גם כשעצוב לך יש לך אותי
לא, לא, אל תשכחי
אני כאן.
אני מתחיל למרוח
וזה רק מראה שאין לי כוח,
אז כאן אסיים את דברי
וחג שמח לכם - לכל ידידיי
שבת שלום.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
