סיימנו עם המסעות בצבא, אפשר לחזור לטייל לעת עתה. |
 כינוי:
בן: 36 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 12/2006
פגישה שכזאת בלילה קר
פגשתי אותך לראשונה כאשר התיישבת ליד המדורה וצחקת ממשהו שכבר הספקתי לשכוח.
"אהלן! אני אחיעד" אמרתי קצת במבוכה שהסתרתי מפנייך, בזמן שנשפתי על הגחלים הלוחשות שסירבו בעקשנות מרגיזה לבעור. תמיד הייתי די ביישן, ואפילו אם זה נעלם לי עם השנים, יש עדיין רגעים שהביישנות מתגברת ואני מתקשה לסלק אותה. לפעמים נוח לי לתרץ את התנהגותי המטופשת שנובעת מבעיה זה, בתור "התשובה השיוויוניסטית נגד כל השוביניסטים מסביב" ולפעמים אני סתם שותק ונועץ מבט בנקודה אקראית, כדי לא ליצור קשר עין עם אף אחד, הראש מעט מורכן מטה והפה מדי פעם משחרר משפט בשביל לשדר אות חיים.
"את יודעת" פתחתי את הפה לפתע מסביב לאש הלוחשת, "מתאים לך השם תמר". ככה, בלי איזה קשר מיוחד זרקתי את זה לחלל הריק שהפריד בנינו ואת הסתכלת עלי במבט מבולבול, שלא הבין מה לך ולשם הזה.
דיברנו, צחקנו וגם התחבקנו. לפעמים אנשים טוענים שאני סתם מחבק יותר מדי, אבל להם הדברים פשוט מובנים מאליהם, הם לא יודעים מזה להלחם בביישנות הארורה ולבקש את החום הזה שהם כבר רגילים להשיגו בכל עת שיחפצו.
הוצאתי מהבית קצת אוכל, והגשתי לכולם כמה חתיכות בורקס קר, קצת עוגה וחתיכת לחם עם גבינת עיזים שמצאתי במקרר. לא היינו הרבה אנשים, ומהמדורה נשאר חתיכות פחם כבויות ו"הילה" של אפר שהקיפה מסביב את השאריות מדורה.
תודה על אותו חיבוק חם וארוך שהשארת אצלי באותו ערב, חיבוק שכה היה חסר לי.
אני שונא את הרתיעה הזאת, שמגיעה ברגעים שאני כה מייחל לחומם.
יום יבוא, ואתגבר גם על המכשול הזה... יום יבוא...
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
