סיימנו עם המסעות בצבא, אפשר לחזור לטייל לעת עתה. |
 כינוי:
בן: 36 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 12/2006
 לדאות עם רגליים על הקרקע
עמדתי יחף ליד שלולית בוץ קטנה בשדה, והבטתי במים הרגועים. כל האדמה מסביב הייתה לחה ונהנתי מהתחושה של לשקוע בבוץ הרך. יש משהו ממש כיף שמתחילים ללכת, ואז כל הבוץ וחתיכות העשב נדבקות לכף רגל ויוצרות כיסוי עבה שנותן תחושה בזמן הליכה כמו איזה "ביג-פוט", עם הכף רגל הענקית שנוצרת. השמש הוסתרה על ידי ענן נוצה ששט לו בשמים ובכך יושבי האדמה זכו לצל קצר ונחמד וקריר. שולי הענן הזהיבו מקרני השמש ונתנו לו את התחושה של איזה "התגלות אלוהית", כמו שמרגישים בסיפור של "תיבת נח", כאשר מגיעים לסוף שהמים יורדים והתיבה נפתחת.
ברוח מעל לראשי, חג לו במרומים חיוויאי גדול. יש משהו קסום בהם שתמיד מושך לי את המבט כלפיהם ולא נותן לי מנוס מצפייה בהם עד העלמותם ליעד לא נודע - אולי עטו על איזה נחש מזדמן ואולי עברו את קו הרקיע? לא יודע. קסמם והחן הטמון בהם תמיד יעטוף אותם ויקרוץ לאותו צופה המזדמן.
החורף האחרון לא הייטב עם החקלאים באזור, והם נאלצו לקצור את תבואתם מוקדם, כדי לנצל לפחות מה שגדל מעט. אני לא חושב שאפשר להגיד דבר בנוסח כזה ש"החורף לא הייטב עם הטבע", כי יהיה המצב אשר יהיה, הטבע תמיד יתפתח לכיוון כזה או אחר וישנה את צורתו כרצונו. לפעמים (ודווקא כמו בעונה עכשיו), אותו חורף יתעתע את חושינו ויגרום לנו אכזבה בתחילה, אבל כאשר ננבור בין רגבי העפר והעשבים, נגלה לפתע שלל בלתי יאומן של קשת גוונים מדהימה.
הרועה הזקן מתקרב לעברי. לא יצא לנו לדבר הרבה, חוץ ממילמול נבוך של "שלום", ומדי פעם גם שיחה קצרה על עצי הזית בכרם, אבל נפגשו הרבה. אהבתי תמיד לצפות בו מוביל את כבשיו במשעולים שסלל לעצמו בין העשבים והאבנים בשדה. הולך כאדם שכבר נרגע מהרפתקאות החיים ורק מחפש לו שלווה וחיי צניעות. הוא שזוף, נמוך קומה ויש לו מבטא תימני מתגלגל קצת. מעולם לא ביקשתי זאת מימנו, אבל אני מתאר לעצמי אילו סיפורים על גבי סיפורים הוא יוכל לספר לי, וזה לא שאני מחפש סיפורי גבורה על איזה לוחם שגילה תושייה בקרב מול האוייב, או על איזה איש עסקים ממלוח שהרוויח את הונו בדרכים עקלקלות - אני מחפש סיפורים פשוטים, סיפורים על אדם שרועה את כבשיו בשדות הפתוחים.
מושית השבע טיילה לה על חרצית שעוד לא התנערה לגמרי מעגלי הטל. תמיד נראה לי מוזר השם שתקעו לה בגן - "פרת משה רבנו", היו מדקלמות לי הגננות בגאווה, כאשר הייתי נותן לחיפושית הקטנה והאדומה לטפס לי על היד. כאשר היא הייתה מגיע לי למרפק הן היו מתחילות לפתח חרדות שהחיפושית הזאת עוד עלולה "לעקוץ" אותי, הילד הקטן שלא מבין כלום מהחיים שלו, מתחת לחולצה. לא עזרו כל הטענות שלי שאותה "פרת משה רבנו" היא חרק חמוד ולא מסוכן. גם ככה זאת הייתה קריאת תיגר מול כל אמונות הסבתא של הגננות האלא, ואפשר לתאר כבר שהן לא אהבו את זה.
עורבני קפץ לפתע מתוך שיח גדול, וטס לו במהירות לעבר עץ חרוב. עוד הספקתי לראות את נוצתו הכחולה, לפני שהוא נעלם לו בצמרת העץ.
ליד העץ, הייתה פיסת אדמה ירוקה קטנה, שהבוץ הסמיך לא הצליח למצוא לו מקום ישיבה נוח שם. נשכבתי על גבי, יד אחת מאחורי הראש ויד שנייה מסתירה את העיניים מפני קרני השמש החמימות. נימנמתי לי לזמן מה. נימנמתי וחשבתי שהיה נחמד אילו היית כאן לצידי.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
