 כינוי:
בן: 36 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 3/2007
 מובן מאליו
יש לי חבר טוב שכבר ממזמן שכחתי את שמו האמיתי, אבל זה לא באמת משנה, כי כולם קוראים לו "מובן" (במילעל). הוא קיבל את הכינוי הזה עוד מאז שהיינו בגן וכאשר גננת באה לחלק לנו את הכריכים עם השוקולד בארוחת 10, הוא היה נשאר להתגלש עוד פעם אחת על המגלשה, כי הוא לא הספיק כמו כולם, וכאשר הוא היה מגיע לגננת, היא הייתה מביאה לו את הכריך הקטן והמצוקמק ביותר. "למה אני מקבל את הכריך הזה?" הוא שאל ביאוש. "נו באמת, מובן מאליו שאם אתה מאחר, תקבל את הכי הכריך כי צוקמוק" היא הייתה אומרת לו במבטא פולני שכזה, ולמרות שהוא קיבל את הכריך הכי מעפן, הוא היה מחייך לקול שמיעת "הצוקמוק" במבטא הפולני מצחיק של הגננת.
איתו, תמיד הכל היה מובן מאליו.
כאשר הגענו לכיתה א', המורה חילקה לנו דפים להביא להורים לכבוד ט"ו בשבט בשביל הטקס. זה היה בהפסקת אוכל וכולנו התיישבנו לאכול ותומר סיפר לליטל שיש לו ג'וק בקלמר. היא בתגובה השיבה לו שהוא סתם מגעיל והלכה ללכת עם חברה שלה בשולחן מאחורי מובן. הדף להורים היה מונח למובן על השולחן והוא אכל את הכריך האהוב עליו ביותר - חמאת בוטנים עם ריבת תות. בדיוק כשהוא עמד לתת את הביס בחלק עם הגוש ריבה הגדול באמצע, תומר ניסה לזרוק את הג'וק שלו על ליטל, אבל הוא פגע למובן בכריך שנשמט מידיו ישר על הדף להורים. כאשר המורה באה לנזוף בתומר, היא גם העירה למובן שהרי "מי שאוכל דבר מלכלך שכזה, שיהיה לו מובן מאליו שעכשיו הוא צריך לנקות את השולחן והדף בעצמו". האמת, מובן היה די מתוסכל מזה שדווקא הכריך האהוב עליו ביותר הלך לטימיון, אבל לפחות אולי עכשיו ליטל תיהיה נחמדה אליו יותר וגם בסך הכל הג'וק הזה יודע לעוף מצחיק.
לפני המסיבת סיום מהיסודי, בסוף כיתה ו', עשו הגרלה מי יקריא את המכתב פרידה למורים. מובן, התקבל ועיניו זרחו. הוא מאוד אהב את שיעורי חשבון עם אסנת וגם המורה לתנ"ך, שמעון שהיה קצת זקן, היה איש מאוד נחמד לתלמידים ותמיד אהב לספר להם בחרוזים את סיפורי התנ"ך שהם למדו עליהם. בסוף היום, כאשר חזרנו הביתה ביחד, הוא שם לב שאני קצת עצוב. "מה קרה איתמר?" הוא שאל אותי, אחרי שירדנו מהאוטובוס. "סתם, מאוד רציתי לקרוא את המכתב פרידה, אבל אתה עלית בהגרלה" השיבתי בעצב. מובן חשב מעט, ואני כבר מכיר אותו - מצד אחד הוא מאוד רצה לקרוא את המכתב ומצד שני, אני החבר הכי טוב שלו. "מובן מאליו שאתה זה שתקרא" השיב מובן. הסתכלתי עליו קצת מופתע - "אבל... אתה ממש רצית את התפקיד הזה". "אני לא באמת רוצה את התפקיד" השיב לי קצרות. הוא מסר לידי את המכתב ונפרד מימני מהר הביתה, כדי שלא אשים לב ששיקר לי בנוגע לזה, כי הרי - מובן מאליו למובן שחברים זה מעל הכל. שמחתי. בסוף אני קראתי את המכתב, כי הרי מובן מאליו שככה צריך להיות בין חברים, לא?
חלפו השנים והגענו לתיכון. הוא הכיר את יעל, הנערה היפה בשכבה, והם ניהיו זוג. זה היה די ברור שהם לא יהיו הרבה זמן ביחד, כי כמה שהוא יתאמץ והיה בנאדם טוב, יעל לקחה את הקשר בניהם בתור דבר מובן מאליו ואחרי שחגי, החתיך של השכבה, הזמין אותה לדייט איתו לערב שישי, היא ויתרה על מובן בלי לחשוב פעמיים ועזבה אותו. נו, זה הרי היה מובן מאליו שלא משנה כמה שהוא יתאמץ, הוא עדיין לא יהיה מספיק טוב. אבל הוא רק אמר לה "שאם טוב לה, אז גם טוב לו". הוא לא חייך, רק שתק - ולכולנו היה מובן מאליו שהוא לא מצטרף למשחקי כדורגל בשיעורים החופשים, כי הוא הולך להיות עם עצמו באיזה כיתה ריקה. איש נחמד שכזה, ומובן מאליו שהוא יהיה בסדר.
כאשר התגייסנו, כל החברים רצו סתם איזה משהו פשוט של לסגור 3 שנים של סדיר בסבבה, לזיין ת'חיילות מהבסיס ולעוף כמה שיותר הביתה - ואם אפשר, אז גם כל יום - ואחרי הסדיר ללכת לדפוק ראש בהודו. רק מובן, היה מובן מאליו שהוא ינסה להתקבל לאיזה סיירת או יחידה מיוחדת. לא שמרתי איתו ממש על קשר מאז, רק "אהלן, מה נשמע?" כאשר נפגשנו בשכונה.
כעבור שנה, באחד מהחזרות שלי הביתה, ביקשתי מאח שלי שירתיח מים לתה. היה יום די גשום, והתכרבלתי תחת השמיכה מול עוד פרק של "חברים" ששודר בערוץ 2. לפתע, הפרק הופסק ומבזק חדשות התחיל. מסרו שאיזה חייל אחד נהרג מפיצוץ של רימון יד, כאשר מחבל ניסה לחדור למוצב שלהם. ראיינו את החיילים, מה קרה, ואחד מהם סיפר שבמהלך ההתקפה, המחבל זרק רימון לעברם וחברם השתטח על הרימון ובכך מנע את הפגיעה בהם. אחרי זה הראו תמונה שלו "אפי טינקרמן ז"ל " באותיות שחורות, ומעל הייתה התמונה שלו.
זה היה מובן מאליו - רק 'מובן' לעולם לא יקח את הסובבים אותו ואת המתרחש סביבו - בתור דבר מובן מאליו.
שבוע טוב וחג שמח :]
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
