 כינוי:
בן: 36 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 3/2007
 מעטפה ללא דרך חזרה
יום שלם העברתי במחשבות נודדות לקראת הערב. התקווה שהמכתב יגיע לידה לפני חזרתי מהטיול השנתי נגנזה בסוף עקב בעיות אלו ואחרות שקורות מטבע הדברים (אבל תודע לגלי בכל אופן ^^ ). דברים בסיסים כמו מקלחת אחרי שלושה ימי טיול, לכידת עקרב להדרכה מחר וטליית כביסה נשכחו מימני כמו כלום, וכל המחשבות נדדו לעבר מחשבה אחת ויחידה - האם זה נכון ושווה את זה? האם הסיכון שהערב אקבל מימנה את החיבוק הידידותי האחרון, באמת ישאר בגדר "סיכון" ולא יתממש?
כל הערב לא באמת הייתי מרוכז, סתם יותר שתקתי מאשר אמרתי משהו. בסופו של דבר, לכולנו יש פאקים - חלק מגמגמים מול המוכר בחנות בגלל המחיר הגבוה, חלק מפחדים להסתובב לבדם במדבר ולספוג את עוצמת הבדידות והשקט שהוא מקרין וחלק פשוט לא יודעים איך לספר למישהי שחשובה להם, מה הם מרגישים כלפיה.
רצה הגורל, ונדפקתי בקבוצת הדפקטים האחרונה. קורה, כולנו בני-אדם עם יכולות להשתנות, או כמו שסבתא אומרת לי (מתוך תקווה שלה שיהיה לה נכד סופר ולא איזה רועה בלוי - כן בטח ~.~ ): "אופיר לעולם לא יהיה טוב בכתיבה כמוך ואתה לעולם לא תיהיה טוב כמותו במתימטיקה"
ניסיתי להתקרב אליה, באמת שניסיתי, אבל אני פשוט לא מצליח. אני יכול לכתוב סיפורים ושירים ללא קץ על התחושות שלי, אבל לעשות דבר הבסיסי ביותר - כמו להרים אליה צלצול בשביל להפגש - זה פשוט משהו שכמה שאני רוצה, פשוט לא מצליח לי.
הגיע הערב, והעברתי קשר שיבואו אלי בשביל סרט, סתם משהו קליל אחרי החזרה מאילת ולקראת היציאה לחופשת פסח. רבע שעה לאחר מכן, כבר דיוושתי בירידה לכיוון התיבות דואר (רגע לפני עליה לכיוון ביתה של גלי). הספקתי לקחת את המעטפה מימנה ולטוס הביתה בחזרה לקבלת שבת. שם בירכתי בחיפזון על הלחם, אחרי שהצוציק עשה את הקידוש על הגפן. את המרק בלעתי בכמה שלוקים ומשם רצתי עוד להתקלח, בעקבות עודפי טינופת שהתחלקה באיזון מופתי בין כל חלקי גופי. אחר-כך באה ההמתנה, שהמשפחה תסיים לצפות בטלביזיה ותפנה את המרתף, שהאנשים יגיעו ואני אוכל לפגוש אותה שוב ולקבל מימנה את החיבוק שכ"כ חסר לי, לצפות בסרט ולהשעין עליה את ראשי ולבסוף, רגע לפני שתלך, גם להביא לה את המעטפה שעבדתי להכין את תוכנה במשך שעה ארוכה.
אני מודע לזה שאני חי בבועה בעיתית, שאני חי כמו אנשי הדור הישן שעוד חלמו על עבודת אדמה ואהבת הארץ ולא במשפטים צינים ומלגלגים על כל הסובב אותם. כאשר אומרים לך בולבול ואתה חושב על ציפור ולא על זין - סימן שאתה דפקט ומנותק מהמציאות, וזה פשוט לא בריא - אפילו לעשן פחות מזיק מזה (בדוק!).
כשהיינו למטה, מצאתי חרק מאגניב כזה כמו "פינסר" מפוקימון. את השם המדעי שלו ראיתי בספר של "החי והצומח", אבל כבר הספקתי ממזמן לשכוח ובעצם זה לא באמת משנה כעת. בכל רגע אחר, ממזמן הייתי תופס אותו בהתלהבות ורץ לחדר לחקור ברמה על סף "שב"כניקית" ומכל הכיוונים, אבל באותו רגע פשוט לא באמת היה אכפת לי, רק עניין אותי איך לעזאזל אני יכול לפתוח את הפה ולדבר איתה, ולא לאבד את הראש מהנוכחות שלה לידי ולהעלם (כמו תמיד) לתוך בועה נטולת מילים, בועה מעצבנת כזאת של ביישנות.
אני מת כבר להגיע לחודש אוגוסט ולהתחיל את השנת שירות. שנה שלמה, שבא אוכל לענות לשאלה "איפה אתה גר?" בתשובה "בבית ספר שדה גליל" כאשר חיוך של גאווה ואושר מרוחים לי על הפרצוף ופשוט לנשום בכל רגע חולף את רוחה של "החברה להגנת הטבע" ולהיות חלק אמיתי ופעיל שם, ולא סתם עוד מד"צ בחוגי סיירות, נטול קבוצת-אם תומכת ושאת רוב החרא (אם לא כולה) הוא נאלץ לאכול בעצמו. לא רוצה יותר לגור בבית עם המשפחה ולעבור יום אחר יום בלי תוכן אמיתי ורק לתת לזמן לנזול בין האצבעות, כי בגלל אלף ואחת סיבות אחרות, מה שאני באמת רוצה לעשות אני גם לא יכול.
כאשר חזרתי לכתוב בבלוג הזה, אחרי נתק של כחודש וקצת עם לבטים מכל הכיוונים, הבטחתי שאני לא אכתוב על התחושות והרגשות שלי, אלא רק על חוויות וחיות מעניינות שיצא לי לפגוש בדרכי. אין מה לעשות, והאשליה הזאת לא החזיקה יותר מדי זמן מעמד, כי הכתיבה פשוט הפכה לצורך חזק אצלי.
אני מת כבר לסגור את הבלוג הירוק הזה, ולחיות מעבר לשורות, אבל כאן יש לי מפלט שמאפשר לי לספר למעשה הכל מהכל - וגם אם אני טועה בדרכי ובכתיבתי - לפחות מימשתי את הצורך לשחרר מחשבות שהולכות סחור-סחור.
עכשיו כבר אין דרך חזרה
וכנראה איבדתי עוד ידידה טובה
דרך הכתיבה הארורה.
לא נותר לי יותר מה להגיד, אז רק אסיים את הגיגי לשעה 2 בלילה (7 שעות לפני שאני צריך להתייצב להדרכה בגבעות מסביב לליגד-סנטר שליד העיר מודיעין - וד"א, תבואו ^^ )
אורי וגלי - תודה על התמיכה והעזרה, על זה שמצאתי אצלכם מקום לשחרר את הגיגי לגבי החששות שלי ועל זה שדחפתם אותי לעשות מעשה שגם אם יכשל - לפחות אדע שניסיתי.
ולבסוף (ובאמת שבסוף) נשאר לי להגיד לך לילה טוב, ולמרות (ואולי גם דווקא? לא יודע) שאת לא קוראת פה, אני יכול לספר שכן, אני אוהב אותך.
נתת לי השראה ויצאו לי כמה סיפורים קצרצרים (ושלמען האמת, אני דווקא די מחבב אותם לשם שינוי). אותה דמות המוזכרת בסיפורים שלי בתקופה האחרונה (לפעמים בכינוי "תמר" ולפעמים פשוט בתור אותה דמות לא מושגת) היא למעשה - את.
אין טעם עכשיו שאכתוב את שמך, כי גם ככה בסופו של דבר אם את לא קוראת כאן, אז אין טעם שארחיב עוד במילים שינסו לקרב אותי אלייך.
שבת שלום ונשתמע ^^
ואם נפשו של מישהו חשקה מחר (שבת 24.3) לבוא לטייל ולפגוש אותי מדריך בסל"ת (סיור ללא תשלום) למען הצלת הגבעות מפני בנייה הרסנית, אז כל הפרטים המלאים מופיעים בפלייר כאן
~ קצת מתוכן הפלייר
בשבת ה-24.3.07
יציאה לסיור בין השעות 10:00-12:00
מחניית הליגד סנטר, באזור התעסוקה של מודיעין.
המסלול עובר בגבעות מערב העיר השופעות בפריחה אביבית משגעת, שרידי בוסתנים, אתרים ארכיאולוגיים ותצפית מדהימה למישור החוף ממערב ולהרי ירושלים ממזרח. שטחי הגבעות מאוימים בסלילת כביש 4 העירוני של מודיעין, אם תצא סלילת הכביש אל הפועל, ייגרם נזק חמור ובלתי הפיך לטבע ולסביבה במודיעין ובסביבתה.
* יש להצטייד בכובע, מים ונעלי הליכה.
* המסלול מתאים לכל המשפחה- ללא עגלות, אורכו כ- 4 ק"מ.
* במידה וירד גשם הסיור יידחה לתאריך אחר.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
