 כינוי:
בן: 36 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 3/2007
 להדריך בגבעות השומרון, רגע לפני היציאה לגליל
אחרי דחיות ובעיות, הסל"ת (סיור ללא תשלום) של החברה להגנת הטבע בגבעות ליד מודיעין יצא לאור. הציעו להצטרף לעזור בהדרכה שם ולהפעיל תחנה, וכמובן - שאני אסרב לעזור לכזה דבר? אין מצב! ^^
אחרי שהלכתי לישון לקראת 2 ומשהו בלילה, התעוררתי הבוקר ב-7 וחצי כדי להספיק להתארגן (5 ומשהו שעות שינה בבית בש-ב-ת! ארג :| ) אחרי עיכוב אלו ואחרים, זרקתי את התרמיל והנעלים באוטו ונסעתי לבדי לחור-שכוח-אל-בסוף-העולם-שמאלה אשר נמצא ליד מודיעין ונקרא "ליגד-סנטר". די בנס הספקתי לרדת בפניה הנכונה בכביש המהיר לכיוון מודיעין, וזה תודות לכך שזכרתי בערך איך נראת הפנייה ולא תודות לאיזה שילוט שהח'ברה של מודיעין טרחו לעשות... אחרי נסיעה בעקבות שלטים מזערים שסמל האירוס של החלה"ט הוטבעה בהם בגודל מיקרוסקופי (ככה זה שנוסעים ולא הולכים ברגל בעקבות שלטים), הצלחתי בסופו של דבר להגיע לנקודת יציאה למסלול. כולם שם היו באטרף של הכנות אחרונות, וניסיתי לברר באיזה נקודה אני אמור להדריך. אמרו לי משהו לגבי תחנת "החי מתחת לאבן" ובלי יותר מדי הסברים מפורטים אמרו לי "תמשיך ישר ואז ימינה" - וואלה, ממש עוזר לי, כי זה לא כאילו כל המקום הזה מפוצץ בשבילים והימינה הזה נמשך עד קבינימט... ניחא, בקטנה.
טנדר אחד עצר לידי ואיש שהיה לי מוכר קצת יצא מימנו. הוא בירך אותי לשלום, ואני שאלתי אותו אם הוא גם בחלה"ט. הוא השיב שהוא היערן של קק"ל והמשיך לעבר שיחה עם המארגנים. הרבה מה לעשות שם כבר לא היה לי, ופשוט המשכתי בשביל. כעבור 10 מטר, פתאום אני רואה את הטנדר הזה מגיח מאחורי והיערן עוצר לידי.
"תגיד, רוצה טרמפ?" הוא שואל אותי, ובלי בדיוק מושג לאיפה אני צריך להגיע, ישר השבתי ב-"כן, בטח!". נכנסתי פינה, ואפשר לתאר את החלל הפנימי כמו שדה קרב - כוסות עם שאריות קפה מפוזרות על הרצפה, ניירות זרוקים בערבוב, אין מה להגיד - פשוט מקום מאגניב בטירוף! ^^
התיישבתי שם והתלבטתי אם לחגור, כי גם ככה תוך רגע אני יורד וגם הוא לא היה חגור. בסוף שמתי את התרמיל והנעליים על הבירכיים והוא התחיל לנסוע. עכשיו, כמעט לכל אחד יצא לפחות פעם אחת לשבת ברכב שטח שנוסע בשבילי עפר (בין אם הוא רצה או לא), אבל בניגוד לנסיעת חילזון שנהגי השטח נוסעים לרוב בזהירות מרבית בשבילי העפר המשובשים בטירוף שם, היערן השרוט הזה נסע שם על מהירות של איזה 120 קמ"ש!! פחד לא נורמלי! כמעט התחלתי למלמל את תפילת הדרך תוך כדי השתנה במכנסיים... בסוף הוא הגיע לאיזה חור בצד השני של החורשה ופגש חבר שהזמין אותו לראות משהו. הוא ירד והשאיר אותי לבד בטנדר. חיכיתי דקה-שתיים ופתאום אני רואה את הרכזת חלה"ט של אזור מודיעין נוהגת בג'יפ אדום שהגיח מולי. זינקתי החוצה, תוך כדי נישוק הקרקע שנשארתי בחיים וניסיתי לברר לאיפה להגיע.
"אתה רואה את העוקף שם? תתפס על הגבעה השמאלית, תעבור את המבצר שנמצא בפסגה ותרד מזרחה לכיוון השביל", כך היא השיבה לי - או במילים אחרות: אכלת-אותה-ואתה-צריך-לחתוך-בדוך-כמה -קילומטרים-טובים-בשביל-להגיע-לתחנה שלך (האמת, למרות העייפות ממש נהנתי מהפריחה והנוף, אז לפחות זה היה הליכה מנהלתית נחמדה ^^)
מצאתי כמה אנשים ראנדומלים בדרך שכיוונו אותי לעבר התחנה שאני צריך להדריך כמה עשרות מטרים אחריה. ניחא, הגעתי בשלום והתחלתי לסדר את ההדרכה.
בסך הכל, זה עבר בסדר. העברתי את ההדרכה שלי על העקרבים בערך 15 פעם... מכובד :] . מה שכן מעניין, זה שאחרי ההדרכה החמישית בערך, מישהי ניגשת אלי ואומרת לי שאני מדריך טוב, אבל ההדרכה שלי בקטע האחרון מפחידה מדי ולא מתאימה לילדים הקטנים שנמצאים שם, כך שאני אתן תיאור פחות ויזאולי על הילד שנעקץ ע"י קטלן דרומי. ~ (חצי נזיפה, חצי הערה)
אין הרבה מה לתאר, רק שאיזה ילד צוציק אחד שנראה בגן טרום-חובה, העיר לי שאני מסתובב בשדה עם סנדלים וזה מסוכן (בלע :P ) ובסוף הלכו לי הכתפיים טוטאלוס בגלל הסחיבת המוטטות ברזל של השלטים.
חזרתי הביתה מת מעייפות ורעב, ואחה"צ חזרתי לשדות מאחורי הבית עם חניך שלי בשביל לאסוף קרשים למחנה פסח מחר. הציוד הקבוצתי ארוז, ונשאר לי רק לארוז את הציוד האישי ולסיים להכין את ההדרכות.
מחר, 7 וחצי בבוקר מגיע האוטובוס ואוסף אותי עם שניים מחניכי (היקרים ~ ) לגליל העליון. עדי חולה, ולכן אני יוצא להדריך לבד, אבל יהיה טוב :]
זהו, עוד יומיים של תירוץ לבריחה מהצורך להתקשר אליה. אולי כאשר אחזור מסריח ושפוך מעייפות, אהיה כבר מסוחרר מספיק כדי שיהיה לי אומץ להתקשר ולדבר איתה...
נשתמע מחרתיים ~
(וצריך לחסל את הקקות של בית-עריף ששמים מוזיקה בלילה בעוצמה שיכולה לפרק קירות ועוברת את כל השדות בדרך, עד לחדר שלי. אהההההההההההה!!!#@$#$@$ )
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
