סיימנו עם המסעות בצבא, אפשר לחזור לטייל לעת עתה. |
 כינוי:
בן: 36 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 4/2007
פרח האירוס
בעוברי פעם על שוליו הכביש לכיוון הישוב מכבים, חלפתי ליד אירוס גדול וצבע כחול בוהק. אירוס גדול ויפה, שפשט את גבעוליו באור השמש החמה ועמד שם, מרחק של צעד-שניים מהכביש שבאותה שעה שצף מכוניות שדהרו על פניו. הבטתי בו, וחרטתי הייטב את יופיו בזכרוני.
חלפו החודשים, ובמהלך מאחד מטיולי, יצא לי להגיע למצוק ברמת הגולן המשקיף לעבר הכנרת. על המצוק הזה, היה שביל שהתפתל על גבעה עגלגה ולידה ספסלים לשבת ולתת מנוחה לגוף ולנפש. בין הדיבורים, הפנו את תשומת ליבי לערימה קטנה של גושי בזלת שמימנה צמחו ופרחו קבוצת אירוסים. הפעם, כבר הצלחתי לזהות את אותו מין של אירוס, אבל לא זה מה שגרם לי התרגשות, אלא שזאת הפעם הראשונה שנתקלתי באותו מין. חלקו העליון הבהיק בלבן וחלקו התחתון היה חום עם משיכות של פסים לבנים. על אף שצילמתי אותו, אותו רגע היה יפה יותר מכל תצלום אחר אפשרי של אירוס שיצא לי לראות מעודי.
כיום, נפשי חושקת בציור של אירוס על הקיר, אבל הפעם בסמל. אותו סמל שהגו מייסדי "החברה להגנת הטבע" כאשר חיפשו סמל לעמותה. הקיר היום עומד לבן ועירום, אבל אני רוצה לנצל את רגעי הילדות האחרונים שלי בחדר, ולצייר בגדול את סמל האירוס - הסמל ששנה הבאה יחתום את כל חולצותי ואת פעילותי למען שמירת הטבע.
עוד רגע אחד של שקט,
מחר בגרות בספורט.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
