סיימנו עם המסעות בצבא, אפשר לחזור לטייל לעת עתה. |
 כינוי:
בן: 36 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 5/2007
 זעקת חוסר המעש
אני בחופש בגרויות - טרילילילי
והחנק זה עוד יהרוג אותי - לילילי
"חאלס!" שמעו אנשי הכפר את גודזילה מהלכת בין הבתים, "כמה כבר אפשר להיות בין הבתים הנודנידיקים שלכם ולהרוס אותם - אני רוצה לחופשי! להרוס את תל-אביכס!" זעקה גודזילה ביאוש, כי כל הפועלים הסינים לקחו בעלות על הרס הכפר שלהם. (או שזה היה יפאנים? נו ניחא :| )
מוזר. כל השנה קיוותי שהתקופה הזאת תגיע, ועכשיו שהיא כאן בא לי להתאבד כבר מרוב עצבים על כל העולם ואחותו. ארג.
נתחיל מזה, שהעבודה המעצבנת של החלוקת ספרי טלפונים לוחצת כמו טבעת חנק, והיא לא הולכת להסתיים בקרוב. (הצורך הבלתי ניתן לעירור של השילוש קדוש - אח חופשי מבי"ס, אוטו זמין ואי-קיומו של שרב רצחני בחוץ), ולצד הבעיה יש גם את עניין הלימודים, אבל הוא זניח קצת יותר. בנוסף לזה, גם זמינותם של אנשים שואפת לאפס כרגע.
מה נובע מכך? שאני מעביר כבר קרוב לארבע ימים בבית כמו בטטה מתחת למאוורר עם מוזיקה וחשק עז להפסיק לחיות. החוסר פעילות הזאת מטריפה לי ת'שכל, לצד הצורך באמת לשבת וללמוד את החומר שאין לי שום מצברוח לזה בעולם. אהה [!!!]
היום קיבלתי קינוח מיוחד. בשעה 4, יש לי פעולת-קניית-אוכל עם החניכים לטיול הקרוב (יחי התענוג - לבדוק כל הזמן שהם לא גונבים ממתקים מהסופר במקום להשקיע איתם זמן ומחשבה בקניית האוכל והשוואת מחירים לצד צורכי הטיול). לאחר מכן, אני נאלץ לוותר על הערב הוקרה למתנדבי שוהם שאמא מארגנת (נו, היא הרכזת התנדבות ישובית :| ), ולנסוע לבדי בלילה עד למקלט של סיירות ברעות בשביל לעבור על התדריך בטיחות והמסלול של הטיול (הידד, לשמוע שוב שאסור לספר לחניכים שיש ארגז ממתקים מעבר לצוק! XD ).
הבאסה העיקרית כאן, זה שלנהוג עד לרעות (לבד ובלילה) זה ממש לא בין הדברים שאני מקטלג בתור "תענוגות החיים". אבל נו ניחא, אני כבר אסתדר כמו ילד גדול! (ואז אבכה כמו ילד קטן שנגמר הדלק באמצע הנסיעה על כביש 443, מחבלים יורים עלי באמצע הלילה ושהעכברתולים של מודיעין מוציאים לי לשון - אין כמו להכנס לסטטיסטיקה ^^ ).
אכן, אין כמו עוד יום של אושר לעבר שקיעת השמש על פס הערפיח של גוש-דן...
אבל! למען האקטיביזם של המלחמה ביאוש, אני פונה לאנשים טובים על אם הדרך בבקשה ותחנונים בשביל להמשיך לטייל ולא לתת למועקה להשתלט עלי!
אם יש לכם איזה שעה פנוייה עד אפשרות לתת לי פיסת רצפה להעביר את הלילה בביתכם, אל נא תהססו להציע לי ולעזור לעוד נפש ירוקה בישראל לשרוד את יסורי הדרך של תיכוניסט בשארית דרכו.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
