 כינוי:
בן: 36 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2007
 לחזור לחי והצומח
על המדף שמעל השולחן, מסודרים אצלי 12 ספרים שחורים. יש שיגידו שאני שהם בגדר התנ"ך עבורי, אבל כבר למדתי (וחוויתי) שתמיד ניתן לערער ולהרהר על הכתוב והנאמר, ולכן אין בי הערצה למשהו (על אף פיטוטי "הערצה" הרבים שלי, כלפי הקשישות של החלה"ט וחבריהם - אין סגידה ואין הערצה - רק המון הערכה). עם זאת, מאז שקיבלתי אותם (ובמיוחד מאז כיתה ט'), הם מקור המידע החשוב ביותר עבורי, ולגבי שאלות שיש התנגשויות בין מקורות מידע שונים, הם מהווים את סוף הפסוק.
בכל מקרה, לאחר תקופת יובש ארוכה שלא נגעתי בהם כמעט לעומת ימים עברו, נזכרתי שאתמול בבוקר ראיתי שרקרק, ורציתי לברר עליו כמה פרטים. ניגשתי למדף והוצאתי את כרך 4, מאותה סידרת ספרים שחורה של "החי והצומח", ואז זה לפתע קרה. התחושה, כמה שהתגעגעתי לתחושה הזאת שזורמת בהתלהבות מחודשת בכל הגוף, של הרצון העז שוב לצפות ולחקור כמו פעם. התחושה שפשוט התחילה להטשטש בין כל עומס הפעילויות שהיו בזמן האחרון, ושכבר לא הצלחתי לשים לב בין הטפל לעיקר.
לטאה קטנה וירקרקה קיפצה לרגע או שניים בזמן שהלכתי עם החניכים בנחל שרך-בצת מלפני כשבוע. היא כל כך הייתה מוכרת לי, ועמדתי להתחיל לספר להם קצת עליה, אבל הכל פשוט ברח לי בין הסחרורות והכאבי ראש שהיו לי ביום הראשון לטיול (שהתחיל ישר אחרי הלילה של הנשף סיום תיכון, בהחלט מכה קשה לתחילת יום הדרכה) לבין המחשבות שברחו לכל עבר ולא הצלחתי למקד אותן.
"אחיעד, מה הלטאה הזאת?" הם שאלו אותי, עם ניצוץ אמיתי (ונדיר) של עניין, ואני התחלתי לספר להם על החומטיים, כאשר הבעיה הייתה שזה לא היה חומט ונראה לי שיותר הדגשתי את הקרבה אליו יותר מאשר משהו אחר.
התחלתי לדפדף בספר בעקבות השרקרק, כאשר לפתע הגעתי בדרך לערך על הסיקסק, ולצידו היה גם תמונה של בקיעת הגוזלים - ושוב מצאתי את עצמי, מתעכב על הערך הזה הזה בפעם במאה ושתיים, ניסיון לגלות (שוב ושוב), את זהות הביצים שנמצאו מאחורי התיכון (ונרקבתי שם במשך תצפיות ארוכות, שלא גילו דבר, חוץ מאשר הוידוי הסופי והמאשר שחמשושים זה עם מעצבן).
הצורך במציאת הערך על השרקרק נשכח מאחור, ופשוט משם צללתי לתוך התמונות והמידע המרתק אודות עייטים, חיוויאים, חומטיים ועוד שלל עופות וזוחלים. (ואפילו קראתי את כל הפרק על תנין היאור, למרות שתמיד הייתי עובר אותו בריפרוף, כי הוא מסוג היצורים שמוזכרים שם בתוך פרק "בדרך אגב", כי הם סגרו את פרקם מלפני כ- 80 שנה)
הלטאה שקיפצצה לנו מבין הסלעים והעלים בנחל, קיבלה סופית את הזיהוי בתור לטאה זריזה (זה שם המין הרישמי, בניגוד לשאר הכינויים הסוררים מבין ספריו של פינייה - על אף הערכתי הרבה כלפיו, והעצבים שאני חוטף כל פעם מחדש על שגיאות השמות בספרים שלו, שיוצרים המון בשבירת הסטיגמות אחר-כך ^^ ... [ר"ע עקרב צהוב מצוי] ארג. )
קיבלתי היום את המשכורת המיוחלת מהעבודה בסאקל דיוטי-פרי. על אף המשכורת שנאמדת על משהו בגובה כ- 700 שח' תמימים (מחמש משמרות בלבד, עד להתפתרות), אני עדיין שמח שאני לא צריך להיות בחברת המוחות ג'ל הנפוחים ששם (ימח שמם של הוגי רעיון הדיוטי-פרי!). בכל מקרה, לאחר הוצאת הסכום כסף קטן, פניתי לעבר החנות ספרים לאחר שלא יצא לי לבקר שם זמן רב. עם זאת, האכזבה עמדה תחילה במפתן הדלת, כאשר המוכרת החביבה לא הייתה שם, נו ניחא - אבל למה זה צריך להמשיך בזה שגם המפת סמ"ש טופוגרפית של הגולן אין להם כרגע במלאי, ודווקא שאני מתכנן לבנות טיול לשבוע הבא?! איך זה שתמיד שדיפדפתי בין המפות של המדף זה היה שם, ודווקא עכשיו היה שם כל מפה אחרת חוץ מזה?
הגיע העת לשוב למדורות הערב.
עוד רגע כולם עוזבים לדרכם. נפרדים.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
