 כינוי:
בן: 36 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 8/2007
 לעבר השנת שירות ברוח המדבר
קולי נדם, ליבי נרגש
על המנוחה יושב משש!
אם מתישהו תחפשו שיר שמתעסק בגיאולוגיה, אז לכו לשיר הזה - ועם זאת, אל תנסו לברר עליו עוד אצלי, כי חוץ משתי השורות האלה אני לא יודע איך הוא ממשיך, וכנראה צריך פשוט לאלתר.
רגע, לשיר בגאולוגית? כן, השירה בגאולוגית מגיע, כאשר אתה לומד על המבנה הגיאולוגי של אזור הר הנגב, וכל הזמן צריך לשנן שמעל שכבת "קירטון-מֵנוֹחַה" נמצאת שכבת "צור-מָשַש", ואם למישהו יש ספק בנוגע לשפיות השרים זאת בין נקיקי ההרים, אז הוא מוזמן בשמחה להצטרף אלי לטיול במדבר - כך הוא רק יבין באיזה צורה לא שפוייה הוא חי את חייו.
קורס מבוא ארצי לש"שיני בתי הספר שדה (של החלה"ט), הגיע לקיצו. ארבע ימים וארבע לילות של מדבר תחת שמי קיץ, הטומנים בחובם סודות מרתקים ורגעים נטולי תחליף, שרק אנשים שמכירים בנפלאות המדבר יוכלו להעריך. (והפלא הוא, שאפילו בקרב השינשינים בביס"שים יש כמה אנטי-מדבר. בהחלט יצורים מוזרים...)
מאובן של קיפוד-ים, על סלע ברכס חתירה
מוזר (או שבעצם קשה על גבול הבלתי אפשרי?) לתאר את החוויה הזאת. האומנם עברנו סדנת שטח (טיול קשה, שמטרתו להקשות - ולפעמים להביא לסף שבירה - את הלוקחים בו חלק), וזאת הסדנת שטח (סדנ"ש) השלישית שלי, בשלוש השנים האחרונות, אבל בניגוד לרוב החומר העיוני שלימדו שכבר הכרתי, למדתי תחושות אחרות שניתן להגיע אליהן רק בסדנ"שים. למזלנו, יש דברים שעדיין צריך לחוות אותם בשביל להבין את עומקם ושלא ניתן לפרשן במילים ברורות.
רחם? נשר? חרדון המתחזה למת על הסלע? אכן, נפל בחלקי הכבוד לראות זאת! כי יש דברים שלא משנה כמה תראה אותם, תמיד ידלק אצלך איזה ניצוץ של אושר מהול בפליאה, עד כמה עולמנו מגוון וגדול בו הנסתר על הגלוי. בנוסף לזה, לא רק מן החי והצומח טמונה פלאתי, אלא גם מן מי הגֵּבִים בנחל, שמרווחים את צמאון הנפש והגוף. אליהם אוסיף גם התרגשותי הכבירה ממי המעיינות המטפטפים באיטיות לתוך בריכות, אשר שכרו הטיפות שהגיעו אלפי שנים לפני הטיפות שאנו זכינו לראות.
אחרי יום שלם של הליכה בוואדיות ורכסי הרים, כאשר הכל צהוב ולוהט סביבך, גם האתאיסט ביותר יהרהר על קיומה של חלקת אלוהים בעולם, המגיעה בדמות מעיין הנובע במדבר.
עין עקב - נכתב בין השבילים
ישנה פנינת מדבר אמיתית, שגם הציני ביותר לא יוכל להתייחס אליה בזלזול והתעלמות - והלוא פנינה זאת, מוכרת לרוב בשמה הנפוץ עין עקב.
מעטים המקומות שאני יכול לתת להם בלב שלם את כתר "הפנינה", ולא משנה עד כמה המקום מושך את הנפש אליו, צריך איזה "קליק" מעבר למומצע, בשביל התואר הזה. לך למשל לגליל הירוק או להרי ירושלים רווי אווירת הקודש, וחפש שם מעיין. מצאת אחד? כמובן, הרי האזור שם ניחן בכמות גדולה של מעיינות המזרימים את מימיהם לעולם. עם זאת, גם המעיין היפה ביותר שתמצא, תמיד תוכל למצוא לו תחליף מסביב, במקרה הצורך שעלול להגיע באחד מן הימים.
עכשיו לך אל המדבר, וחפש מעיין. מצאת? המאמץ שנתת מעצמך לצורך זה היה גדול בעשרות (מאות?) מונים, לעומת המעיין הקודם שחיפשת - והמציאה? הייתה מרגשת בהרבה, נוכח חיפושך אחר מקור מים על גבי קרקע אשר ניחנה בעירום רב מצומח וחי. לא רק זאת, אלא שגם הטבילה במים נתנה לך רגע של צניעות וענווה כלפי העולם, שמכיוון שאתה חי בתוך עולם של שפע, ונזרק לפתע לתוך עולם של מחסור - אותם טיפות בודדות, אשר מתלכדות למאגר מים (קטן כגדול) ממלאות לך חתיכה של ריק, שנפשך וגופך כה יחלו למצוא.
אם ישאלו אותך מהי הפנינה שלך בעולם - צא לטייל במדבר, ולקראת הסוף טבול במי המעיין של עין עקב - ואז, תוכל לענות על השאלה.
על הנפש אשר חשקה במסע,
להגיע אל הלוא נודע -
ולעד אמשיך לטייל ולחקור,
אך כעת אסתפק בלהיות שינשין באלון-תבור! ^^
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
