סיימנו עם המסעות בצבא, אפשר לחזור לטייל לעת עתה. |
 כינוי:
בן: 36 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 8/2007
 הופ על התרמיל - אתה מתחיל להיות שינשין בגליל!
סידרתי את החדר בקפידה מזורזת שכזאת, ומלפני כמה רגעים התחלתי גם לארוז את התרמיל, כאשר מלאי של שאלות "כדי להביא או לא?" מבצבצות מכל עבר. בדוגרי, אני חוזר הביתה בסוף השבוע (במידה ואני לא אבחר לתפוס חרופ באלון-תבור), אבל יש את השיקולים של איזה תרמיל להכין לקורס, כי רק עוד שבועיים אנחנו מקבלים את הדירה שלנו בביס"ש ועוד אין ממש דיבורים של מה להביא לקומונה.
העייפות עדיין ניכרת, אחרי שאתמול עבדתי בקטיף פסיפלורות במשך שש שעות (ב-6 עד 12), וקודם לכן הלכתי לישון בשתיים בלילה. אחרי הקטיף הזה, אתה לומד להעריך כל פסיפלורה ומיץ פסיפלורה שאתה רואה על המדף בחנות. עם זאת, לא באמת סבלתי כמו שזה נשמע, כי עבדתי עם חבר שלי (שהיה גם פעם המד"צ שלי, ושנה שעברה הייתי עוזר מדריך שלו - הוא הציע לי את העבודה ב- 12 בלילה [...]). סתם פשוט עבדנו ודיברנו, ושמעתי חויות שלו מהתקופה שהוא עוד היה בחוגי סיירות (לקחו אותם לטיול בסיני אפילו!). אחח... למרות שאני רואה אותו פעם בכמה חודשים, אני אתגעגע אליו.
חבר אחר שלי חוזר מחר - אבל לא סתם חוזר מחר! הוא טס ביום שאני חזרתי מהקדם-קורס שינשינים והוא חוזר ביום שאני יוצא לשנת שירות. נו, לפחות היו היה בסקוטלנד, לפי דבריו לפני הטיסה, יש מצב שאני אפילו אזכה לקבל מימנו חצאית סקוטית אמיתית! (חוזרים לשורשים או לא? ^^ ) - אבל עדיין! לא יצא לי להפרד מהחנטריש הזה שהבריז מהפרידה המרגשת שלי... (עם אפקטים של פופקורן על הגזייה)
המצלמה תיהיה גם איתי, אבל עידכון רציני של התמונות צפוי להיות יותר בפליקר, מאשר בבלוג החמים והירוק כאן - אכן, הקישקטע שלי בפליקר כאן.
בשבוע הקרוב אני לא אהיה כאן, ובהמשך אני גם לא אזכה להגיע יותר מדי למחשב בשביל לכתוב (הבלוג לא מת! רק פחות פעיל). אבל אחרי שאתמקם באלון-תבור, אני אשמח אם מישהו ירצה להיות איתי בקשר במכתבים (כן, זה עם הבולים...) ואפשר גם איימיל מדי פעם. בכל מקרה, הכתובת ושאר הירקות צפויים להתבהר עוד שבועיים.
במשך כבר חודשים תיכננתי איזה מחשבות והירהורים לארוז בפוסט הזה, אבל עכשיו - כולי שקוע במקום אחר של אריזה - אני אורז את הילדות שלי.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
