 כינוי:
בן: 36 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
נובמבר 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 11/2007
 טבילת האש הראשונה בנחל השופט
התעוררתי בבוקר, חצי מבוהל מזה שהשעה כבר כמעט שבע בבוקר, ותיכננתי בכלל לקום בשש. משם דרכי הלכה לשירותים, חצי מעופפת מחוסר החלטיות של מה אני הולך לעשות - פתאום, הדירה בביס"ש נראת לי פשוט בית במלוא מובן המילה. שאר החבר'ה כבר התעוררו, ושניים כבר ארזו והחלו לחזור לביתם (או ל"בית ההורים" כמו שאנחנו קוראים לזה לפעמים). במשך שעה ארוכה הסתובבתי בין החדר לסלון, עובר על דוחות מסלול שעשיתי, וחושב לעצמי מה לקחת הביתה (נו, זה שגדלתי בו).
כל הבוקר הזה בכלל לא היה צריך להיות ככה, עד אתמול - במשך השלושה חודשים האחרונים שטחנו בקורס, כל סופ"ש שהייתה לנו אפשרות ולא שבת קורס, ישר כולם חזרו בלי היסוס - והנה, השבת הראשונה (שנייה למעשה, אבל הקודמת לא באמת נחשבת) שאנחנו כבר אחרי הקורס, והפעילות האמיתית התחילה. ממש בניתי על ללכת לטייל בגליל העליון, איפהשהוא באזור הר מירון, אבל כל התוכנית נקטע בכך שבסוף ארוחת הערב אתמול, החבר'ה אמרו לי לשבת והביאו לי בירה וקרמבו.
"תקשיב אחיעד, אני לא יודעים איך לספר לך את זה...
פשוט, נו...
אנחנו .. חוזרים מחר הביתה. כולנו."
כך הם אמרו, מחכים בחצי הלצה שלהם לראות איך הגיב. ואני? ביד אחת קרמבו, ובשנייה בקבוק בירה. העיניים נעוצות בהם, ומהפה יוצאת שאגה "חבורת רקובים!!". לכמה רגעים הייתי די בעצבים עליהם - השבת הנורמלית הראשונה שאנחנו באמת יכולים לצאת לטייל כקומונה, ושלושתם פשוט הבריזו לי עם תירוצים שונים.
אם עד כה, קפה שחור וטחינה היו הדברים שהשתלבו אצלי בצורה הכי טובה, נכנס לנבחרת שחקן חדש, ושמו קרמבו בפי נחלת הכלל. אני לא יודע אם זה בגלל שראיתי את מבצע סבתא (שוב) מלפני כשבועיים, אבל באחד מימי קמפוס גלבוע, נפלה ההחלטה שפתאום בא לי קרמבו (נו, אז קניתי חבילה של 20 .. ). השבוע חזרנו לביס"ש אכזיב (טיפל'ה דרומית לראש הנקרה) בשביל לעזור לרט"ג - רשות הטבע והגנים - בבדיקת שטח בעקבות הרעלות נגד יחמורים. כל חוליה של כמה אנשים, הצטרפה לפקח אחד ועלתה על הטנדר שלו, והחוליה שלי עלתה אבל הטנדר של אבש'ה (אחלה איש, רכז הדרכה שם). בכל מקרה, הוא ניהיה רעב, והחליט לנסות לשכנע אותנו שגם אנחנו רעבים בשביל לא לאכול לבד. בהתחלה באמת החזקנו מעמד, אבל לאחר שהוא שיכנע אותנו כ"כ יפה (ועשה מניפולציות פסיכולוגיות לא קטנות), חתכנו מהסיור במטעי האבוקדו והפקאן לעבר החנות של מושב יערה. הוא קנה לעצמו, קצת גבינה ולחם, ואני התפשרתי על קרמבו - נו, חבילה של 40 קרמבו (ככה זה שאין להם חבילה של 20 בחנות, גם כן חוצפה). משם המשכנו לסרוק את האזור לעבר התצפית של נחל כזיב מול מבצר מונפורט, כשבדרך גם מצאנו ערימת רימונים ששימשו פיתיון לחזירי בר. בסופו של דבר, הגענו בדרך עקלקלה למחוז חפצנו ופתחנו בארוחת הבוקר - הוא במה שקנה בחנות, הרכזת הדרכה שלנו בכריך שהכינה יום קודם ואני והשינשין השני בקרמבו.
ואי ואי ואי .. הרעלת קרמבו כמו באותו יום, לא קיבלתי כדוגמתה מעולם - בסך הכל, כשאני חושב על זה כעת, נראה שאכלתי בסביבות ה- 30 קרמבואים בשבועיים האחרונים. נו, בקטנה.
ביום רביעי האחרון, הצטרפתי להדרכה של אחת המורות-חיילות שעשות אצלנו שנה שנייה (או דו"בות בפינו - דור בוגר). היה לה כיתה ג' עם 30 ילדים קטנים ומעצבנים שהיא הדריכה בנחל אלון בכרמל. בדרך חזרה, סיכמתי עם שאר הבנים שיורדים בצומת גולני ומשם ממשיכים לעשות קניות לדירה בכפר תבור.
אה, אופס. היה גם פרט שולי אחר בנסיעה, שהקיבלתי את הידיעה שיום למחרת אני מקבל להדריך ישיבה תיכונית בנחל יגור וע"פ הטופס הזמנת טיול שלהם, הם רוצים לנקות את הנחל. כולי בהתלהבות בהתחלה, שהמשיכה בצלילה חדה מטה ככל שעבר הזמן ונתקעתי עם המערך הדרכה. זאת ההדרכה הראשונה על ממש באמת, בלי איזה הכנות ותגבורות מאחורי הקלעים כמו שהיה בהדרכה אז, כשהדרכתי אז את כיתות ו' של כדורי - וד"א, כבר הזכרתי שאני שונא להדריך תלמידים מעל יסודי בגלל שהם הופכים לצינים וחראות? אבל לפי הטופס, זה גם צריכים להיות חבר'ה דתיים, וזה גם ממקום שבסך הכל נחשב די אחלה. לבסוף, סגרתי את המערך הדרכה בהתעסקות סביב מהות הנושא של מה היא שמירת טבע (?).
הלילה חלף מהר מדי לטעמי, אבל לבסוף העמסתי את התרמיל על האוטו של המדריך הבוגר אצלנו (שהיה המנהל טיול הפעם), ויצאנו לעבר מחלף אליקים בואדי מילכ. חיכנו וחיכנו, עד שבגלל האיחור שלהם, הוחלט לשנות ברגע האחרון את המסלול מנחל יגור ל.. נחל השופט! ועכשיו, באמת שאין לי בעיה עם נחל השופט, חוץ מזה שכל המערך שלי התאים לפי המצאי בנחל יגור, והפרט השולי שזה פשוט נחל מעפן לעשות עם תיכוניסטים, כשאפילו ילדים בכיתה א' יכולים לאכול אותו בלי מלח.
בסוף עשיתי, ואפילו נשארתי בחיים - שרדתי חבורת ערסים דתיים, שהדבר האחרון שהיה להם בראש זה לנקות נחלים. הם הרסו לי את המערך הדרכה שתיכננתי, זרקו אבנים על הקבוצה השנייה, הפריעו לי כל הזמן להעביר את ההדרכות ואמרו שיש חול בקפה שהכנתי להם (ועוד כמה דברים שלא יפורטו כאן). אבל עם זאת, במבט לאחור אני חושב שבאיזהשהוא מקום גם הצלחתי - גרמתי להם לאסוף בקבוקים למיחזור, ניפצתי להם דעות אידיוטיות וחסרות בסיס על עקרבים, הראתי להם שיש זכות קיום גם לקהילה ההומו-לסבית ואפילו גרמתי להם להסתכל אחרת על זה שהם זורקים את המקל והעטיפה של הקרטיב שלהם בשטח וגם לכמה חבר'ה לשקול לעשות שנת שירות בעצמם.
הדרכה ראשונה? הרבה אכזבה, אבל פה ושם גם יש נקודות אור. אה, וגם מקלחת בצומת כשהמדריך השני רוקן עלי בקבוק מים בשביל לכבות את "טבילת האש" של ההדרכה הראשונה.
בדרך חזרה, בין ניסיון אחד למשנהו של לא להרדם בנסיעה, שמתי פתאום לב לזה שאני חיי כבר קצת מעל 18 וחצי שנה, וזה היה היום הראשון בחיים שלי, שפניתי למישהו במילה "גבר". אתה הופך למישהו אחר בלי לשיים בכלל לב, אבל רק ככה פתאום אפשר לראות שאולי בכל זאת יצליח לצאת ממך מדריך .
חזרתי היום לבית במושב, אצל סבא וסבתא ומשם ההורים קפצו לבקר ואספו אותי בדרך. בדרך חזרה, השיר "בעקבי הדרך" התנגן ברדיו והעלה אצלי חלום ישן על להתגייס לשיריון. בזמן האחרון כל הזמן מדברים על ההשתמטות מהצבא ואיך "הולך ופוחת הדור", ואז תמיד קמים כל מיני ציונים בגרוש שמדברים על "חובה בסיסית למדינה" ועוד כל מיני דיבורים גבוהים כאלה של תרומה - אבל אותם חבר'ה נלהבים, עדיין תקועים על אותו עץ שתרומה מתבטאת בלהיות חייל אמיץ ולעשות הרבה פיו פיו. הם קוראים לכולם לשרת בכל מיני יחידות מובחרות, ומדברים בהרבה התלהבות במונחים מהצבא - ומה אחר כך? "אני תרמתי למדינה שלוש שנים!" הם יגידו בגאווה, ויספרו סיפורי גבורה מהאוהל והשק"ם גם אם בסך הכל שרפו את כל השירות שלהם בתור ש"ג באיזה בסיס נידח.
אבל אני עדיין לא מבין למה רק צבא נחשב תרומה הילאית? אז נכון שהמצב שקיים כעת (בגלל אגו מנופח של מנהיגים רודפי כבוד שאוהבים להתסיס את העמים משני הצדדים) מצריך את הגיוס הזה, ואמירות רדיקליות כמו "תסרבו להתגייס!" זה בגדר התאבדות - אבל אחרי שהלכתי למעיין שנמצא לידנו, והתושבים הערבים עסקו במסיק זיתים סביבי ושאלו אם לא קר לי במים, נותר לי רק לשאול - רעבק, למה פשוט לא נעשה סולחה ונלך לפיקניק?
שבת שלום ~
מהיום, עוד שנה בול, גם אני עולה על מדים.
שחרור(ית) מהלכת בחצר של הביס"ש
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
