 כינוי:
בן: 36 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
נובמבר 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 11/2007
 לתזמן את תנועת הנודד בגליל
אחד מהביס"ש הותיקים ביותר בארץ, זה הביס"ש בהר מירון. הקימו אותו איפשהוא בשנות השישים, ומאז ועד היום, עד כמה שהמקום הזה מעורר פליאה ועניין, הוא עדיין, נשאר, חור. אפשר תמיד להסתכל על זה בצורה חיובית של "הי! יש כאן נקודה סביבתית שבקושי הופרעה, ואפשר ללמוד מימנה המון ולראות טונה של בע"ח, וכרכומים לצד חלמוניות שפורחות באין מפריע בפסגתו". אך, הו אך ... כמה חבל שבשביל לראות את זה, צריך להגיע לפסגת הר מירון, ואם אתה לא עושה את זה בתור טיול (רציני, או אפילו סתם לכמה שעות) אז נותר רק תחבורה ציבורית - או שאתה שינשין ממש עשיר שיכול לממן מונית / לסנג'ר את ההורים בצורה הכי לא ריאלית כמעט שקיימת.
הסיפור היה, כמו שכבר הוזכר כאן קודם, שיעדי היה להגיע להר מירון. עכשיו, יש כחמישה אוטובוסים בערך בכל היום שמגיעים לשם, וגם זה עד 5 אחה"צ וז-ה-ו. כל מי שלא בונה על טרמפים, שיכין את עצמו נפשית לישון עד הבוקר שלמחרת על דרך צדדית ומעופשת. אבל בחזרה לעניינו, אחד השינשינים אצלנו היה צריך שהתלווה אליו למסלול שלו, כי יש קטע שאני עשיתי והוא מעולם לא היה שם, ולפי הנוהל של משרד החינוך (ע"ע - טיול שנתי, טיול שביתה, סיור כיתתי), המדריך חייב לעשות הכרת מסלול, אחרת לא חל עליו הביטוח ועוד דברים משפטיים כאלה שמעולם לא התיימרתי להבין - אז ניחא, הסכמתי בשמחה.
הגעתי לצומת מירון, הישוב שמוכר בכך ששם שוכן קברו של הרשב"י, ומשם זה פשוט ריקבון. האומנם השעה כולה 6 אחה"צ, אבל בתחושה עם החושך והאווירה מסביב אתה מרגיש כמו כבר לקראת חצות. עמדתי, חיכיתי, אכלתי קצת שוקולד, ולבסוף הגיע הטרמפ המיוחל שלקח אותי לאחד המקומות היותר מוכרים וחורים בארץ, הלוא הוא קיבוץ סאסא! ישוב קטן, ששוכן כקמ' מהכביש שעולה למירון (ושעובר בדרך ליד הביס"ש). אמרתי תודה, ושבתי ליחל לטוב. עברו עוד כמה מכוניות, לא עצרו טרמפים ולבסוף החלטתי לא להיות בטטה, וליזום פיתרון! (ואוו, פתאום זה נשמע ממש מרשים שאני כותב את זה ככה לעצמי). הדלקתי את הפנס, הדקתי את רצועות התרמיל ויצאתי לדרך. לא עוברים 50 מטר, והופ, נגמרת התאורה על הכביש, אבל אין ברירה וחייבים להמשיך. אני מתקדם עוד קצת, כשלפתע מכונית שחורה קטנה עוצרת כשלושים מטר לפני, ואז עושה רוורס מהיר. עכשיו זה לא שאני כזה פראנואיד, אבל כשיש חושך מצרים מסביבך, ופתאום מכונית עוצרת באמצע הכביש ונוסעת לעברך רוורס, כשאתה מרחק יריקה מהגבול עם לבנון והחיזבאללה, יש איזה לפחות "גור חשש" שמתגנב אלייך. אבל החלטתי להיות שינשין אמיץ, ועמדתי זקוף ועם מבט דבילי לעבר החלון שנפתח וחשף זוג עיניים שביצבץ מולי.
"תגיד אחי, לאיפה אתה צריך?" הוא שאל אותי במבטא די ישראלי, והסיר מימני חשש כזה או אחר שמדובר בפעיל חיזבאללה.
השבתי לו שאני צריך לצומת של הביס"ש והוא אמר לי לעלות בזהירות מהצד השני. האומנם מדובר בחצי דקה של נסיעה, אבל זאת הייתה בערך החצי דקה הארוכה ביותר בחיים שלי. הם היו שני גברים ואישה, ובעיקר הסתכלו עלי במבט בוחן מהצד - אבל עכשיו שאני נשארתי בחיים לספר את זה, אז נו ניחא.
טיפסתי את העליה בחושך די קרוב למוחלט, וגם הירח שהיה אחד הגדולים, בקושי הצליח להאיר עם כיסוי העננים הצפוף שחסם את אורו. אבל יש לי מחשבות מעודדות, וגם אם לפעמים אתה קרוב ללאבד תקווה, לפחות ברגעים כאלו אתה יכול בעיקר לחשוב ולקוות, ובין לבין גם לייחל ששום חזיר בר לא התעצבן עלייך פתאום.
העיקר? הצלחתי אשכרה להגיע בול לארוחת ערב שלהם.
מדריך, עם כל הכיף שרואים מסביב, יכול להיות אחת העבודות היותר שוחקות שיש - מורים מעצבנים, מלווים שמעשנים באמצע ההדרכה שלך וילדים חראות שלא שמים עליך. אז לא היה לי ממש את השלישיה הזאת במלוא הדרה, אבל בהחלט היה קשה היום. קיבלתי כיתה של ילדים בכיתה ד' שבסך הכל היו די אחלה, וגם המורה שלהם שהאומנם נראה שהגיע מהמאה הקודמת, היה ממש סבבה ועזרה לי המון. אבל, יש את היצור הזה שנקרא "הורה מלווה", שלפעמים פשוט דווקא אותו הכי בא לך לחנוק מכולם. בין אם זה שהוא קונה לילד שלו קרטיב באמצע המסלול בזיכרון יעקב, ומתחילות מלחמות עולם על "למה לו יש, ולי אין?!" וזה ממש מעלה ת'עצבים בפעמים יותר גרועות, שאחד ההורים זה חתיכת ערס מחורבן שחושב שהוא מנהל את הטיול.
אני חייב להודות, שלמרות השאיפות של להעביר להם ערכים שאני מאמין בהם, לא הצלחתי להראות להם דבר - ובסך הכל זיכרון יעקב זה מקום די נחמד, אבל אני לא מסוג האנשים שמתחברים להדרכות עירונית. זה חביב, זה סבבה, אבל זה בהחלט לא בשבילי - וזה עוד שאין לכם מושג, מזה להגיע להדריך בגני הנדיב ולא משנה כמה פעמים תגיד, תמיד יהיו את הכמה קרציות שיהיו חייבים ללכת על הדשא ולזרוק אבנים על הדגי זהב.
מחר הייתי צריך להדריך את הישיבה התיכונית שהדרכתי מלפני כשבועיים ברכס אצבע, אבל איך שהוא יסתדר שזה לא יצא לפועל, ו .. מקימים גינה אורגנית? דווקא טיול יתאים יותר. כבר כמעט שכחתי מזה לטייל לא בתור הדרכה או כחלק מהכרת מסלול בקורס.
כרכום גירדו - בניצני פריחה ראשונים בנחל גוש חלב
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
