 כינוי:
בן: 36 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 1/2008
 רוח מדברית שלא תמה
כבר הרבה מאוד זמן לא הרגשתי את הכפות ידיים שלי, כמו שאני מרגיש אותן (עכשיו והכל תודות לחתכים יפים שמעטרים בחינניות). האמת, אולי דווקא אני צריך להסתכל עליהן אחרת, כי בכל זאת יש בהן מזכרת מאוד יפה בכך שהצלחתי לקפוץ הכי רחוק במשחק של שלוש מקלות שהיה לנו בנגב, על פסגתו של הר יהב שמכוסה בחצץ חד בצורה אחידה ויפה. זה גם לא שהחתכים במיוחד כואבים לי, הרי להקליד אני עדיין יכול, לא? גם לנקות סירים כל הבוקר, לפרק ולהחזיר את הברזנט של העגלה ואפילו לנגב לפעמים ת'תחת לא הייתה לי בעיה. אני רק נזכר לעקם קצת פרצוף, אחרי שמישהו לוחץ לי את היד או נותן כִּיף חברותי, אבל ניחא. קצת צריבה מעולם לא הרגה איש.
את רוב חיי, העברתי על קו ההשקה בין השומרון לשפלה. זה בדיוק הקטע שאפשר לראות איך מרחבים מישורים מתחילים להתקמט לגבעות עגלגלות ולוואדיות רחבים שחורצים לאורכן. יש בנוף הזה משהו מאוד יפה, שכבר ממזמן הפך לבית עבורי והאמת שיכולתי להקים בעתיד גם את ביתי על הגבעות האלה ולהעביר את חיי בלי בעיות ובלי שאלות - אבל, כנראה שזכיתי לראות משהו אחר. זכיתי להסתובב במדבר.
תמיד אפשר לדבר בצורה ריגשית ורומנטית על כל נוף אשר רואים, וזה באמת לא משנה אם זה גבעות עגלגלות, מצוקים מדבריים או נחלי איתן שופעי מים שמתפתלים בין מרחבים ירוקים של עשב רענן ועצים. עם זאת, איכשהוא תמיד נראה לי שתיאורי מדבר נשמעים הכי פיוטים ורגשניים. יש לי גם קצת סלידה מהשימוש במילה "רומנטי", כי צער לי להכריז בזאת, אבל מעולם לא הצלחתי להיות איש רומנטי, ובטח שאני לא רוצה להיות איש רומנטי כלפי המדבר.
יש שם משהו אחר, שלצערי יצא לי לראות ולהרגיש רק בביקורים קצרים ולא לשהות ממושכת שאוכל באמת להגיד ש"גרתי במדבר". וכן, באסה לי. באסה שילדותי עברה בנקודה גיאוגרפית ובסביבה חברתית שמעולם לא הרגשתי חלק מימנה. לא יודע, אולי נדפקתי באיזה פס יצור גנטי, כי מכוניות נוצצות, זהב ומיליוני-מליאנתלפים של כסף ועושר פשוט מעולם לא עשו לי את זה. אבל להחזיק חלוק נחל דווקא כן. גם לראות את החיפושית האדומה שהלכה הבוקר על שיח של אלת מסטיק , ליד הארגזים ששטפתי, אז היא דווקא כן עושה לי את הקליק הזה שמביא רצון להביט בה במשך שעות, וקבינימט עם כל העולם (ועדיין לא הצלחתי לזהות אותה, אבל אני אשב על זה עוד יותר מאוחר). אה, ואפילו אדום-חזה קיפץ בעניין סביבי במשך שעה ארוכה, עד שאפילו ממש יכולתי לראות את הצ'ופצ'יקים של שולי הנוצות שלו.
מהמוצ"ש האחרון ועד רביעי (אתמול) בצהריים, היינו בטיול צוות בנגב. אני די מתפלא על עצמי (ובהרבה אכזבה), שמהקיץ עוד לא יצא לי להגיע למדבר. האומנם היו לי הרבה תיכנונים, ואפילו כבר כמעט יצאתי לשלושה ימים במדבר יהודה, אבל איכשהוא זה תמיד התבטל בגלל כאלו שטויות, וכעת אני ברוחי שוב שם, ושואל את האני "הפיזי", מה לעזאזל יש לי לחפש בצפון - עקרבים, נחשים ופרפרים יש גם שם, לא? אז אולי זה נשמע שיש לי סלידה מהגליל, אבל זה באמת לא ככה, זה פשוט שלמרות שנחמד מאוד גם פה, יותר מדי ירוק כאן בשביל תקופה כמו שנה שאני הולך להדריך ולחיות באזור. בעבר (ועדיין מדי פעם), אמרו לי שבסוף השנה אני אסתכל אחרת על הדברים, ואולי הם יודעים על מה הם מדברים.
מוזר שעד עכשיו סתם קישקשתי על דברים סביב הטיול, ולא על הטיול עצמו. כל הזמן הייתי בטוח שאני אתאר את הנופים, אספר על הציפורים שפגשתי שם, על החוויות בלילות .. אבל כנראה שחוויה טובה באמת, היא רק כאשר אתה מספר בסוף רק על המסביב שלה, כי מרוב שהיה טוב אז קשה להגיע לעיקר. אבל כן, היה גם חסר לי משהו אחר שם, כי זה היה טיול צוות ולא השיטוט שכה איחלתי לו.
הטיול עצמו היה בדרגה פשוטה מאוד, והדבר האחרון שנזקקנו שם זה כישורי שטח מפליאים. כל יום סיימתי את כל המים שלי לקראת הצהריים, ובגלל שהם הלכו להכנת קפה ותה, והרבה פחות בשביל שאני אשתה מהם נטו. במקרה אחר הייתי דואג, ומפליק לעצמי על המצפון שזה פשוט לא אחראי מצידי, אבל בטיול שאתה כבר מודע לזה שביום הכי ארוך תעבור בקושי 12 קמ', אתה יכול להגיע לארוחת ערב עם מצפון רגוע. (אה, היה לנו גם כל לילה מדורה לחימום ושלושה כלבי-גז לבישול. רק לצורך הפרופורציות  )
כבר עברתי הרבה טיולים בחיים שלי, וגם במדבר יצא לי לטייל יחסית הרבה (וגם לקרוע שם ת'צורה עם הליכות ארוכות ללא מנוחה), אבל בחיים לא יצא לי לראות סימן לקיומו של אשכרה נמר !! זה התחיל מסיפור של אחד המדריכים. הוא מדריך בחברה להגנת הטבע כבר מעל שלושים שנה, מהווה חלק בלתי נפרד מהצוות שלנו בביס"ש. סיפורים יש לו בלי סוף, ואחד מהסיפורים שלו היה ליד המעיין של עין-גלד, ששם הוא שיחזר לנו שוב ושוב איך הוא ראה שם נמר, בטיול צוות שהיה לו מלפני כעשרים שנה. התחלנו להריץ על זה קצת דחקות, אבל יחד עם זה, גם נכנסו לסרטים שמאחורי כל סלע מצפה לנו הנמר האגדי שכולנו השתוקקנו וחשקנו לראות. לאחר ארוחת הצהריים שעשינו ליד המעיין, אחד מהחבר'ה מצא יעל מפורק במעלה הוואדי, ועליתי יחד איתו לראות. לשמחתי הרבה, הפגר (שנשארו מימנו כמעט רק העצמות) היה מנותק בין הראש לשאר הגוף במרחק קטן. התחלתי ישר להתלהב מזה, כי השיטה שנמרים צדים בה וזה שבירת מפרקת - ואולי .. גם הנמר מסתרר ממש מאחורי הסלע שם, לא? לאחר צעקות שהדהדו במעלה והוואדי שנחזור כבר, המשכנו ללכת ומצאנו דורבן מפורק לצד הדרך. קפצנו סביב המצאי בהתלהבות (שכן רואים הרבה קוצים בטיולים, אבל כמעט אף פעם לא את כל האדון), אבל די מהר גם סמנו לב שהראש מסובב, וכעבור עוד דקה-שניים צעקתי בהתרגשות לחבר'ה שיבואו לראות איזו עקבה מטושטשת אחת. לא בטוח, לא לגמרי ברור, אבל ייתכן כמעט לחלוטין שזה נמר !! עקבה עם סימנים עגולים, וטביעות של סימני אצבע בקרקע עם נתק בין בסיס הכף לאצבעות.
בלילה האחרון ויתרתי על ללכת לישון. נשארתי עם עוד כמה חבר'ה (כל המעשנים בצוות) עד שלוש בבוקר, סופח לתוך הריאות שלי את עשן המדורה ואת עשן הסיגריות שלהם. בין הצחוקים לשיחות, הם הציעו לי לנסות סיגריה, אבל דחיתי את ההציעה בנימוס. כעבור כמה דקות, הם ניסו שוב ושוב, מתוך הסקרנות שלהם לראות אותי עם סיגריה. לאחר עוד כמה סירובים מצידי, הסקרנות גברה עלי וניסיתי בפעם הראשונה שלי בחיים לקחת שאחטה - החזקתי את הסיגריה הדולקת בין האצבעות, הסתכלתי עליה והיא החזירה לי מבט. כעבור כמה שניות הכנסתי אותה לפה, וינקתי מימנה בדל עשן קטן. לבסוף התגברה החלטתי נחרצות - איכס, זה פשוט מגעיל ומסריח ת'פה.
מלפני כמה שעות ישבתי בדירה וקראתי ספר. כל שאר החבר'ה אצלנו חזרו הביתה לחמשוש (פארשים אחד-אחד, לא מוכנים לסגור איתי בשביל לטייל) ואני החלטתי להשאר - אם לצאת לטייל ואם ללכת לעזור בפעילות של חוגי סיירות בשבת, החלטה אקבל מחר בבוקר ומה טוב. לפתע דפיקה בדלת, והמדריך הבוגר אצלנו בצוות, קפץ לבקר אותי לקפה (אותי או את הקפה? נו, בטח שת'קפה  )
ישבנו על המזרנים וסתם דיברנו, ובעיקר על הטיול ועל המצב המחורבן בפרוייקט שאנחנו אחראים עליו ושיושבים לי על הווריד כל העולם ואחותו, בלי שיהיה לי כרגע מה לעשות בנידון. קצת לפני שהוא הלך, הוא הציע לסדר לי מישהי וסתם הינהנתי לחיוב.
"אבל אם אני מסדר לך מישהי, אז בתנאי אחד."
נו, מה התנאי?
"אתה פוגש אותה לא מגולח עם חולצה נקיה, מכנסיים ארוכים ונעליים!"
שמע, אני לא יכול להסתובב עם נעליים שאני לא בטיול ארוך או שאני מדריך. מכנסיים עוד ניחא ..
"לא! מכנסיים ארוכים ונעליים, ברור?"
ורגע, מה הקשר לזה שאני לא אתגלח?
"כי כשאתה מגולח, אתה נראה כמו ילד בן 12 .. "
נו, גם כן מסחרה בתנאים 
וחוץ מזה, בקרוב אני עוד כל כך אזדקק לכמה גרגרי חול שעוד תקועים שם, נותנים להזכר שיש לי מקום במדבר. והוא? רק קורא לי אליו, ללכת לקראתו כעיוור.
יש רגעים שאפחד לא מבין מה לעזאזל רוצים מימנו. גם אני לא.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
