 כינוי:
בן: 36 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 1/2008
 להתעורר (רגע) אחרי השמש
לאחר יום ארוך של מאבק מתיש מול הטבלאות של הוורד במחשב, בשביל להכניס כמה ערכים מזורגגים של GPS למאגר סיכונים של חדר-מצב, מצאתי את עצמי באמצע הלילה הולך בשביל האספלט המחוספס לעבר הדירה. לאחר שנכנסתי, נמצא שהמצב הוא שאחד השינשינים מדבר בסלולרי בסלון ושהמיטה הייתה מבולגנת מדי בחדר (ועם הזעמן מטבעות שעדיין ישן עליה, אבל זה יסיפור בהמשך), ולכן בשביל לא להפריע לשותפי לחדר ולא להפריע לשותפי לדירה, לקחתי את המזרן והשק שינה, והלכתי לישון בחוץ כמו בימי הקיץ הטובים שעברו. ליתר ביטחון שאם ירד גשם, את הסלולרי והשעון (שכוונו להעיר אותי בשש אפס אפס), הכנסתי עמוק לתוך השק והלכתי לישון את אחד הלילות הטובים שיצא לי לישון בזמן האחרון ..
אני שומע קולות לידי , ופקחתי לרגע את העיניים. אור שמש רך ומלטף קַרָן מולי, וחיוך של אושר מיופיו של עולם השתחרר מימני אל האוויר הקריר, וחזרתי לישון.
חולפת עוד שנייה וחצי , וקריאת "שיייט!!" חזקה ועצבנית משתחררת מימני אל האוויר הקריר. קפצתי מהשק"ש כמו שמעולם לא קפצתי מימנו, ובעודי עומד עם בוקסר סקוטי וחולצה משובצת-חצי-מכופתרת התחלתי לנער נמרצות את השק"ש ממתין בציפיה דרוכה למכנסיים שיפלו מימנו, יחד עם השעון והסלולרי. לאחר שאלו נפלו, המציאות המרה תפחה על פני - השעה שבע אפס אפס - בדיוק הרגע שבו אני צריך לעלות על ההסעה להשתלמות ציפורים בשמורת החולה. נכנסתי ברעבק לתוך דירה, סוחב בעקבותי את הדברים כשהם נוטפי עלי אלון יבשים שדבקו בהם בלילה. החבר'ה בדירה מבטים בי במבטים מופתעים, שואלים איפה לעזאזל ישנתי שהם לא מצאו אותי. אה, ושלא אשכח לקחת את הקופסת עוגיות שלנו להשתלמות.
בסך הכל, נראה לי ששברתי שיא עולם חדש בהתארגנות על (ואפילו הספקתי לתת זינוק למיקרובוס לפני שהוא יצא  )
השבוע עיקר עיסוקי היה לתפעל מדורות - או במונח האופנתי יותר למדורה עם בצק ותה - בישולי שדה . ביום ראשון זה היה להתחפש למוגרבי (או יענו לסתם איזה סטיגמה של בדואי אותנתי, ופשוט ללבוש גלביה ולכפייה, ואת הסנדלים להחביא בין השיחים), והילדים היו צריכים ל"נווט" אלי, כשאני מקבל אותם עם תה וקריאות "אהלן וסהלאן". סיפרתי להם על המוגרבים שחיו כאן, ועל "המשפחה" שלי שעבדה פה עם האיכרים של עליה הראשונה. אחר כך, הכנתי איתם פיתות תוך כדי שהם משגעים לי ת'שכל שאני אגיד להם מי אני באמת (וזה רק סימן שהם לא היו בטוחים שהתחפשתי  ), בסך הכל היה יכול להיות מוצלח יותר אם אחת המדריכות לא הייתה אומרת "אחיעד .. אה ... סעיד, איפה הג'ריקן?" וגם אם המורות הנודניקיות לא היו כל שנייה אומרות לי "זה לא מסר טוב להסתובב יחף בחוץ !! ".
למחרת, שובצתי לעוד בישולי שדה בבי"ס יסודי שעשה יום שיא במסגרת שיעורי החינוך הסביבתי (חנ"ס) שלו. משמעות הדבר, זה היה להכין לחם אינדיאני (בצק מגולגל על מקל שנקלה מעל גחלים) ותה לילדים קטנים ומנוזלים שהיו מוכנים לזרוק אותי לאש, והעיקר שהלחם שלהם לא ישרף (!!). כשחזרתי, זה היה בדיוק הזמן המתאים בשביל לנקות את הסיר פוייקה מהטיול צוות מלפני שבועיים. כל מה שהיה צריך, זה לעשות מדורה ולשרוף את כל הג'יפה שממש פיתחה חיים בפנים - ואני הייתי בדיוק במצב של בין מדורה קודמת, לבין זה שהצוות זורק אותי למקלחת מהולה ב- D.D.T .
הלכתי לשטח פתוח בגבעות, שהיה מעבר לגדר שלנו. לשמחתי, הייתה שם ערימת קרשים שרק חיכתה שאכין מימנה מדורה. תוך גפרור אחד (ועוד כמה זרדים שנותרו יבשים באזור) העסק נדלק ועל שני בלוקים הפכתי את הסיר. לאחר כרבע שעה, כולל וידוי הריגה לסופר-מגה-דופר חידקי ג'יפה, הורדתי את הסיר ושפכתי לתוכו מים שרתחו תוך שניה. את הנזתים מהם, הרגשתי הייטב בכוויות המרובות על הרגליים והידיים - אבל זה מחיר פעוט מול סיר פוייקה נקי, לא? לקראת הסוף שכבר שפכתי את המים, ועמדתי לעבור לטפל במכסה, נשמע לפתע צלצול. מעבר השני של הקו, אחת החיילות שחזרה מהדרכה, קרא לי לבוא לראות נחש שהם מצאו. תוך שניה עזבתי הכל, ורצתי בשביל עפר שנמצא בין הגדר לשדות, עד שהגעתי אליהן.
הנחש היה הזעמן מטבעות ארוך ויפיפה, שלא בדיוק התרגש מהתגודדות המדריכים שהייתה מעליו. ניסינו להזיז אותו עם מקל, אבל לא נראה שאכפת לו יותר מדי, והוא המשיך בתור מה שנראה כתרדמת חורף שלו (או שהוא מת? עדיין אין דעה נחרצת). לבסוף אספתי אותו לתוך ארגז, ושמתי אותו במזווה (כניסה?) של הדירה שלנו עד שאחליט מה לעשות איתו, כי לזרוק אותו באזור, משמע שהחתולים והנמיות יאכלו אותו ישר. אבל בדרך של אנשים שלא מוצאים יופי בנחשים, החבר'ה לדירה לא אהבו את הרעיון שבדלת כניסה מקבל את פניהם נחש, והם לחצו עלי לסלק אותו - עד שלבסוף פשוט השארתי אותו על המיטה שלי.
מה שנותר עכשיו, זה רק לקוות שאחזור ואמצא זעמן ישן ולא גופה מצחינה ואכולת זבובים שאחד החתולים נכנס לדירה ופירק 
בשבוע הקרוב אני הולך להדריך כיתה ו' מירושלים בבית קברות כנרת, ועד כמה שזה מעניין כל הסיפורים שם, זה פשוט מתסכל גם כמה דברים צריך לזכור במדוייק. בדרך כשאסע לאסוף את הכיתה, אני רק אשאר מהורהר במחשבות, שאולי אחלוף לידה בדרך .. ואשאר אכול געגועים כלפיה.
שינשין מגולח בנחל בתבור, ברגע אתנחתא מחיפוש מלכודות לדורבנים
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
