 כינוי:
בן: 36 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2008
 הבועה השיטחית
בתקופה האחרונה, לאחר סיומם (המוחץ!) של הטיולים השנתיים, יש רגיעה שלווה כזאת. לפתע כבר לא צריך לקום בארבע בבוקר בשביל להספיק לאסוף עוד קבוצה, ואפילו יש זמן לעבוד על דברים שתיכננתי כבר שנה שלמה, אבל לא מצאתי את הזמן לעשותם (כמו "היערון" - העיתון האינטרנטי של ביס"ש גליל).
אחח.. אין כמו הקיץ, תחילת עונת הסינג'ורים! כך למשל הקיבוצניק ואני, נאלצנו לקום בשבע וחצי (במקום בשמונה וחצי!) בשביל ללכת לעזור באחת הקייטנות. הדבר כלל את זה שלפחות קיבלנו הקפצה לכנרת, ומהרגע שהגענו פשוט לא הפסקנו לעבוד על האוכל, בשביל להאכיל את הילדי שמנת המפונקים של הקייטנה. משמע הדבר, זה קודם כל לסחוב כחבילות מהאוטובוס של אוכל ,סירים וקרשים. לאחר מכאן לקלף איזה מאה תירסים, ולהדליק מדורה בתוך חצי חבית, שעליה נוכל להניח את הסיר הענק (ובשאיפה שהוא ירתח היום ולא בעוד שנה). לאחר מכאן, לשרוף את הידיים בתוך הגחלים עם התפוחי אדמה, כדי שיקבלו "טעם של מדורה" (עלק) וגם קצת את טעם הידיים שלי.. מכאן צריך עוד להמשיך לחתוך ירקות ולסדר אותם יפה בשורות, אחרת "הילדים לא יאכלו!" (נאמר ע"י הדיילת של הקייטנה, שישארו רעבים חצי יום - ויותר לא יהיו להם תלונות !!).
רק לבסוף, אחרי שכבר לגמרי נשרפתי מכל האש והחום האיום של בקעת כנרת, קיבלנו את הזמן להשתחרר ולהכנס לכנרת (שמצבה עגום וקודר מרוב שהמפלס ירד, וגם מזוהמת למדי). רצה גם צחוק הגורל, והחלק העליון של המים היה ממש חם, ולכן כדי להתקרר נאלצנו פשוט לעצור את הנשימה ולצלול לכמה שיותר זמן. (קקה לנו)
באיזה שהוא שלב המוח התחיל להתקרר, ואז הגיע הסיום המתוק - לקפל את הכל. כך הילדים המפונקים האלה עלו להם בנחת לאוטובוס, ואנחנו סחבנו כמו חמורים את כל הציוד בחזרה לתא מטען, בעוד כל הילדים מסתכלים עלינו בשעשוע מלמעלה 
לאחר כל זה, הם נסעו הלאה, ולנו נותר לשרוף עוד שעתיים וחצי עד לטרמפ שלנו בשביל לצאת מהחור הזה, ובדרך גם לחשוב על השבוע קייטנה הראשון שלי שאדריך בשבוע הקרוב (קקה לי, אבל אולי גם יהיה די נחמד, לא?).
בדרך חזרה שנסענו בטנדר של המנהל, ישבתי בספסל האחורי וראיתי חוברת קטנה של פירסום מקתרדת חייקין (אגף באונ' חיפה, לפירסום מאמרים בנושאים בעלי השפעה לאומית). לא פעם יש להם פירסומים משעמים תחת, אבל יאמר לזכותם שהיו להם גם כמה פירסומים ממש מעניינים, ואף זה נשא כותרת מעניינת לא פחות "מדינת תל אביב - איום לישראל", ועם כותרת מפציצה כזאת, איך אפשר שלא לקרוא? אז לקחתי את החוברת לדרך והיא בהחלט האירה אצלי כמה דברים חשובים.
למרות שהחוברת מנסה להיות אובייקטיבים, ובלי להתקשר לצד בקשת הפוליטית ורק להציג מציאות, בהחלט אפשר לחוש בנימה הימנית הברורה שלה, אבל זאת לא הנקודה. מה שהכותב בה להציג שם, זה איך גורמים במדינה מעודדים את ההתבצרות ב"מדינת תל אביב" (העיר עצמה, וכל הגלישה שלה החוצה - גוש דן, אשדוד, מודיעין...) בזמן שאת הגוש הזה, מקיפה בצורה די ברורה קשת של ה"אחרים" (והכוונה בעיקר לערבים מוסלמים", וזה מה שינתק את המדינה לשני חלקים). הוא ממשיך לשפוך דוגמאות ותחזיות בלי סוף, אבל אחד הדברים החשובים שהוא מציג שם זה שאנשים "במדינה" הזאת חיים בתחושת ביטחון חסרת אחיזה במציאות, וזה מה שיוביל לקריסה הסופית.
האמת היא שממש לא הרגשתי הזדהות גדולה מדי עם כל האמירה הפוליטית המובהקת הזאת וכל התיזוז הלאומי שרץ שם, אבל לא יכולתי להתעלם ממשהו אחד שהוא הבהיר בצורה ברורה - אנשים פשוט לא מבינים מהחיים שלהם.
נכון, זה בהחלט לא נעים לשמוע את זה בפרצוף.
נכון, יותר קל להסתגר בתוך הבועה השיטחית הזאת שהכל בסדר ונמשיך לשלוח סמסים לכוכב נולד כאילו אין מחר.
ואז יום אחד פשוט נקום, ומה הלאה?
אני לא יכול להגיד שיש לי דעה בנושא, אבל לפתע הסתכלתי למצב שאני נמצא בו המון בזמן האחרון, ושהוא רק התעצם מאז שסיימתי תיכון ויצאתי לשנת שירות - הריחוק האדיר שיש ביני לבין החברים מהבית. כל שבוע אני רואה את הכנרת ואת מצב המים במעיינות בגליל, ואין דבר יותר מוחשי מזה בשביל להבין שמצבנו פשוט חרא במלוא הדרו. נחלים שזרמו, במקרה הטוב הפכו לזרזיף דק שעוד יכול להשקות כמה דגים שמפרפרים למוות בתוך אחת מהשלוליות בנחל.
לא מעט גם ביקרתי בגלבוע, ואפילו נסעתי גם כמה פעמים בבקעה (משני צדדיה - בירדן וישראל), בשביל להרוס לעצמי לחלוטין את האשליה שמקומות כמו ג'נין ורמאללה נמצאים מעבר "הרי החושך". לא, זה הבדל של שלושים עד חמישים קמ' מהבית של המשפחה (וגם מהבית בביס"ש).
מדובר במים שהולכים להגמר לנו, מדובר שעושים קומבינות נדל"ן שהורסות לאנשים את החיים, וגם מדובר בזה שחבר'ה שסיימו מלפני שנייה תיכון צריכים עכשיו לפרק במכות ערבים (ולפעמים גם כאלה בגיל של ההורים שלהם) כדי שאנשים אחרים במרכז לא יחיו במקלט ואף יוכלו לתת את דעתם מבלי לראות דבר (ולכן כבר עדיף אנשים של ימין ושמאל קיצוני, על פני חבר'ה שמעולם לא ראו את הדברים בשטח וכותבים על דברים שאין להם מושג בהם)
זה לא שאני יושב עם החבר'ה בדירה וכל היום מדברים על המצב המחורבן, ממש לא. יש לנו מספיק שטויות מהדרכות ודברים ששמענו, שאנחנו יכולים להעביר לילה שלם רק בלהקרע מצחוק מאותו דבר מפגר שקרא לנו. אבל עם זאת, לכולנו ברורים לחלוטין כמה דברים שגורמים גם לתקיעת נוד הכי נוראית בסלון להיות סתם כלום, ובטח לא משהו שיוגדר כ"אסון תהומי" אצל לא מעט מחברי הטובים.
(ואפילו שניסיתי לדבר על זה עם אמא, לא הרגשתי בנוח להגיד לה בפרצוף שגם היא צריכה להתנתק מהבועה הזאת)
אין לי שום כוונה שאנחנו טובים יותר מאחרים,
אצלנו פשוט הבועה כבר התפוצצה.
שבת שלום ~
חתיכת קיר סלע באמצע נחל זרד - או בשמו המוכר אצל העוברי דרך "הצוללת"
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
