 כינוי:
בן: 36 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2008
 סבא שלי גיבור
כעשרים מטר מולי ניצבו על הקיר מטרה ששורטטה על ידי סבא, והוצמדה על ידו ללוח דיקט עם סיכות נעץ. הוא ישב מימיני, פתח את הרובה אוויר, וביקש שאכניס את הכדור עופרת לתוך הבית בליעה. לאחר מכן סגר, והגיש לי אותו ברצינות שכל כך איפיינה אותו.
אני אז הייתי ילד בכיתה ג', שהרגיש שכעת גם הוא זוכה להכרה הרצינית שכה חיפש בעולם הגדולים, כרעתי ברך על היריעת בד והידקתי את הקת לכיוון השקע בכתף, ואת האצבע מיקמתי על ההדק. בקולו הרגוע, הוא הזכיר לי לפקוח שתי עיניים לפני שאני יורה. עוד רגע אחד אחרון, בדקתי את התיאום כוונות, ולחצתי.
קול יריה, ואחריו עוד שתיים.
באחת הטעינות של הרובה, נשמע לפתע קול השכנה מהצד שעלתה לתלות כביסה. קצת משועשעת וגם דואגת, שאלה אם התחיל לאמן גם אותי בצליפה. הוא רצה שאהיה מהנדס, והצליפה מבחינתו הייתה עוד הכשרה לחיים שרצה ללמד אותי - ואני? רק הסתכלתי עליו בחוסר נוחות מהפעילות שהייתה מעט "מחתרתית" מפני הוריי, ויחד עם זאת המון גאווה שזכיתי לכזה סבא.
לאחר מכן, קיפלנו את הדברים וירדנו בחזרה לדירה.
חזרתי לסופשבוע ארוך בבית המשפחה, ולעת לילה ישבתי במטבח עם חברים כאשר באותו זמן המשפחה יצאה לנופש בצפון. פתחתי חלונות, בשאיפה לקבל איזה למשב רוח קריר ופתאומי, וכך עם ההשלייה הזאת מנעתי מעצמי להדליק את המזגן. לפתע שמעתי את הדלת נפתחת, ודי הפתיע אותי שאחד החברים שקיבלתי התרעה קצרה הספיק להתארגן ולבוא בזמן, ומישהו אחר זרק איזה הערה מצחיקה.
מאחורי הדלפק, אמא לפתע הופיעה והיא נראתה טרודה ועייפה. לא הבנתי מה קרה, שכן הם היו צריכים לחזור רק ביום ראשון, והיא בתגובה לשאלתי רק ענתה קצרות ובקול חלש "סבא נפטר". באמת שלא ידעתי איך להגיב ומה לעשות, ובמיוחד לנוכח זה שעד כה גדלתי עם שתי סבתות ושני סבים, ואף אחד מהמשפחה הקרובה לא מת במהלך שנות חיי. הדבר היחיד שיכולתי לעשות זה רק לבקש סליחה ושנפגש בפעם אחרת, והם ישר קמו ושאלו אם יוכלו לעזור במשהו.
לאחר שהלכו היה שקט מעיק כזה, מהול בחום מחניק של ליל קייץ. קמתי לשטוף כלים, בשביל לא ליצור קשר עין עם אף אחד מהמשפחה, וגם קצת מתוך הרצון של לא להתמודד בלראות את מצבם. המשכתי לשטוף את הכלים, למרות שאף אחד לא ביקש מימני ואני בכלל לא רציתי לעשות את זה, אבל רק כך יכולתי להיות בבית ולהשאר במצב של קיים למחצה. המשכתי כך עוד כמה דקות, מחכה לראות בחלון את ההשתקפות של אבא. לפתע שמעתי את קולו, והזזתי את מבטי על הזכוכית בשביל לראות היכן הוא נמצא. כשני מטר מאחורי הוא עמד, עייף ועצוב. שטפתי מהר ידיים והסתובבתי לעברו, לא ממש יודע מה לעשות. כעבור כמה רגעים הוא הסתכל עלי ואני התקדמתי לעברו עם חיבוק גדול.
"אלה החיים, וצריך להתמודד איתם" הוא אמר בזמן שהטמנתי את ראשי בכתפו.
לאחר שסיימתי עם הכלים וההורים הלכו לבית של סבתא, בדקתי מה מצב האחים ונעלתי סנדליים. אמר לאחותי שלא תנעל את היציאה למרפסת ויצאתי לסיבוב בשבילי העפר שבשדות. האוויר עמד בחוץ ואני התחלתי ללכת באותה דרך שכבר עברתי הלוך ושוב עשרות פעמים במהלך שנות ילדותי, ובעיקר בתקופת התיכון. הדרך הזאת ידעה תוכניות גדולות שרציתי לעשות, התסכול הגדול כלפי החברה הראשונה ואת הגעגוע העז לחברה השנייה וגם חילופי חוויות עם חבר טוב שנהג ללכת עימי רבות בדרך הזאת. עכשיו רצה הגורל, שאשוב בזמן המתאים הביתה והדרך הזאת תדע גם את הכאב בלהפרד לראשונה מהסבא שכל כך אהבתי.
הוא סבל מסרטן בשנתיים האחרונות, ואף נאלץ לוותר על ידו הימנית בשביל למנוע את שליחת הגרורות לשאר הגוף. אך גם ברפואה הגדולה ביותר, יש דברים שעדיין נסתרים מימנה והמחלה לא פסקה. מלפני כשבוע הוא ישב עם אבא שלי, בשביל להסדיר חשבונות בנק ממש כאילו הרגיש שהסוף קרוב. כמה שעות לפני שנפטר עוד ישב עם דוד שלי, והם אכלו גלידה ושיחקו שש-בש.
כולם ואף הוא, ידעו שמדובר בעניין של שבועות אחדים עד חודשים ספורים. לאחר שעלה מעיראק ועזר למעפילים לעלות לארץ, ישב בכלא בקפריסין ופעל עוד רבות במחשבתו העצמאית והשלמה באמונתו, גם הוא סיים את דרכו - ומחר יקבר בצניעות שתמיד איפיינה אותו, את סבא (שלי) גיבור.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
