סיימנו עם המסעות בצבא, אפשר לחזור לטייל לעת עתה. |
 כינוי:
בן: 36 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2008
 דרוזי אחד ושתי סבתות אינדיאניות
לא רחוק מצומת צלמון, כקמ' מערבית לפני הפנייה לכנרת, הוא הקים חווה קטנה שנוצרה לו מתוך דחף פנימי. בחווה הזאת, הוא קיבל אותנו לראשונה מלפני כשלושה שבועות, בכיבוד צנוע של קפה וכיסאות עץ קשים, שאותם סידרנו במעגל בתוך מערה גדולה (שהוא הרחיב מבור מים עתיק) לצד ומערכת מים של מפל שהתקין. לאחר כל הוא פתח בדבריו.
בכל מקרה, לא היה לי נוח על הכיסא הזה וממש רציתי לשבת על הרצפה, אבל לא ידעתי עד כמה זה יהיה מנומס מצידי פתאום לשבת ככה מולו. גם עליו לא ידעתי כמעט, חוץ מזה שהוא איש שטח מעולה, מעביר אימונים ליחידות עלית בצה"ל ושהוא גם דרוזי ממע'ר שהלך ללמוד על מיומנויות וכלים של תרבויות האדמה אצל שתי סבתות זקנות אינדיאניות במקסיקו.
הוא פתח בסיפור שקרה מלפני כמה שנים לאחד המפקדים בצה"ל שהיה בפעילות והתבייש להודות שטעה בניווט. במהלך ההתקדמות שלהם בלילה, הצוות בסוף השיירה נתן לו הודעה בקשר שהם זיהו תנועה של כוח לא מזוהה. הוא נתן את הפקודה לפתוח באש - וגרם לכך שהכוח שהוביל ירה בו, בגלל חוסר הזיהוי שלו עצמו.
"חטא גדול מאוד הוא לא להודות בטעות, ואני יכול להיות בטוח רק בדבר אחד - השמש מחר תזרח מכיוון מזרח", וכך הוא סיכם את דבריו בנושא.
אני מודה על עצמי, יש לי בעיה גדולה עם אנשים שמנסים לשחק "אותנטיות" ומספרים לי על השטויות של "חזרה לטבע" ועד כמה בריאה המסורת שלהם. באופן אוטומטי אני מקבל תחושה שהם רואים אותי בתור איזה דביל, שהכי "לצאת לטבע" שהיה לו בחיים זה הדשא בגן הציבורי. ככה גם שאיזה דרוזי ממע'ר מתחיל לספר לי על כמה חשוב "לכבד את הטבע", ואני בתגובה ישר מתייחס בצורה צינית מוחלטת לכל מילה שיוצאת לו מהפה.
בתור בנאדם יש לי גם חולשות, ואחת מהם זה לשתות קפה שחור בלי סוכר. להרגיש את הטעם המר של הקפה, ובכך גם ללמוד את להעריך אותו, בלי לשאוב אותו כמו שהיה קורה אם היו מוסיפים לו סוכר, ובכך היה נהפך לסתם עוד משקה ממותק - ואת כל זה אני מספר, כי לאחר שהמארח שלנו דיבר דקות ארוכות, ואחריהן רצה הפסקת סיגריה וללגום מהקפה שאחד ממשפחתו הכין בחדר צדדי.
אנשים קמו, ותוך כמה דקות יצא שכולם ישבו על הריצפה בכניסה לחלל המערה. פתאום התחושה של לשבת מולו יחף, ולשאוב את הקרירות מהקרקע באותו יום חם, גרמו לי להסתכל עליו מעט אחרת. המשכתי לדבר איתו ועל אף שלא חידש לי כמעט דבר, הוא האיר לי המון דברים שכבר ידעתי.
אחד מהסיפורים שלו היה כאשר הם אספו איזה חשוד בדואי זקן בנגב ולקחו אותו במסוק. חוץ מאותו זקן, היו גם טייס חדש וטייס וותיק שהטיסו את המסוק, והוא (הדרוזי) שפיקד על הכוח. לפתע הייתה תקלה במנוע האחורי, והיה צריך להנחית במצב חירום. הטייס החדש היה בפאניקה מהמצב, ואילו הטייס הוותיק והבדואי היו רגועים. לאחר הנחיתה, הוא הלך לדבר אם הטייס הוותיק ושאל לשלומו - זה השיב שכבר תורגל בכזה מצב והיה רגוע במהלך המקרה. לאחר מכאן הלך לבדואי הזקן ושאל אם לא פחד - ואילו זה השיב ממה היה צריך לפחוד (?).
"יש שני מצבים של ביטחון בנעשה מסביבך" הוא פתח ואמר. "האחד כאשר אתה יודע לשלוט בבעיה, ואילו השני כאשר אתה לא יודע על הבעיה שנקלעת לתוכה". כך זה שהבדואי הזקן שמעולם לא טס במסוק ובטח שלא ראה מימיו מסוק נוחת, היה בטוח שככה מנחיתים אותו תמיד, ולכן לא דאג.
עד סוף הפגישה עימו, כבר דעתי השתנתה כלפיו והרגשתי זכות גדולה לפגוש אותו.
למחרת שדיברנו עליו, הזכרנו גם את אחד המדריכים האגדיים שהקימו את החברה להגנת הטבע. כיום אותו מדריך כבר עבר את גיל 70, ועדיין ממשיך לטייל בכל העולם ואף מעביר סדנאות בנושאים של מיומנויות שטח. "אבל אתה יודע מה ההבדל בניהם?" שאל אותי המדריך הדרוזי שלנו. "שאחד מיומן בלרצוח, והשני לא." - והעניין נחתם בכוס קפה אחרונה (עם טיפל'ה של סוכר, למען הדברים הטובים.)
(במהלך ההלוויה, נזכרתי בזה לפתע)
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
