 כינוי:
בן: 36 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 8/2008
 קישקוש דרוזי שהציל את חיי
באחד מתחילת ימי אוגוסט, בין קייטנה אחת למשניה, קיבלתי יום פנוי בשביל לטייל – בהחלט משהו ששווה את משקלו בזהב, ולכן גם צריך לנצלו בהתאם.
לקראת אחה"צ, המנהל היה צריך להקפיץ ציוד לקייטנה בהר מירון, ובכך נפל הפור לאיפה אטייל. תפסתי את הטרמפ (החוקי לחלוטין!) ונסעו לכיוון הביס"ש. התוכנית הכללית הייתה להישאר לישון שם, ולמחרת לצאת מוקדם לעבר "ח'ירבת צונם" המסתורית, אשר לפי הסיפורים והמפה צריכה להסתתר בחורש הסבוך של הר שרשלום בגליל המערבי. מדובר במשהו כמו חצי יום הליכה, ולכן הוחלט להשכים קום ולצאת כבר בשש בבוקר לדרך.
יתכן והיה מדובר בגורל, ואולי זה סתם צילו של המזל, אבל בערב שהעברתי בהר מירון פגשתי גם את השומר לילה, יוסוף הדרוזי מהכפר חורפיש. דיברתי עימו שעה ארוכה ואחד מסיפוריו (שהתחילו באופן לא מפתיע בשירותו הצבאי) היה על משהו ששמע מחבר לכפר. העניין הוא שבגלל שחזירי בר מוטרדים רבות ע"י צייד, חוקי וגם פחות חוקי, הרבה מהם למדו לזהות את הצורה של אדם מחזיק רובה. מכאן שאפילו אם תחזיק מקל של מטאטא מול חזיר תוקפני, הוא לרוב יברח.
היה זה פרט מעניין, אבל גם באותה מידה פקפקתי מעט בנכונותו...
לפי התוכנית, אכן יצאתי בשש בוקר. טיפסתי להר מתת (הכפר שנראה כמו קטע מהסיפור של "עמי ותמי" והנוף בפסגה יכול לשיים בכיס הקטן הרבה מאוד מקומות אחרים..), לאחר מכן בירידה לנחל בירנית אפילו זכיתי לצפות בנץ שעף לי מעל הראש, בין העצים הסבוכים. המשכתי עם הביוב של פסוטה לתוך עמק עקרב (שהייתי מת לגור בו, אם היה פחות ביובי ולא היו בונים בו משהו שנראה כמו משגר טילים נגד עב"מים  ). לבסוף, לאחר הליכה מרובה, הגעתי לאזור שצריכה להיות בו הח'ירבה. כך לפחות קיוויתי, אבל הספיקה לי רבע שעה של חיפושים בתוך חורש עצבני בשביל לוותר על הרעיון, וללכת עם רעיון אחר – להמשיך עד הים באכזיב!
המשכתי ללכת מערבה, וירדתי לעבר ח'ירבת דנעילה – הידוע לשמצה מטיולי שרך בצת שהדרכתי עד שתמו חיי. עקב תחילתה של אלרגיה קשה למסלול הזה, נבחר ללכת דרך הואדי המקביל מדרום, המוכר בשם נחל גליל, ומשם לחבור לאיקליפטוסים המוכרים שלפני העלייה לקיבוץ אחד מהקיבוצים באזור.
התחלתי להתקדם, מפלס את דרכי לעבר אפיק הנחל בתוך שלל שיחים אלימים ודוקרניים. כשהגעתי לתחתית הערוץ, החורש כבר יותר נפתח, והיה מעט יותר ראלי להתחיל לנוע שם. כעבור כמה דקות, צצו מאחורי כמה פרות אקראיות, שתי חזירות בוגרות עם ארבע גורים שמנמנים. קפאתי במקום, והחזירה הבוגרת שאיגפה את הכוח מאחור, עצרה לרגע ותקע בי מבט משועמם לכמה שניות. לאחר מכן, נתנה נחירת בוז והלכה בעקבות העדר.
לאחר תקרית זו, המשכתי הלאה בתקווה שבזה תם סיפור החזירים שלי להיום, אבל לא!
חלפה עוד רבע שעה של הליכה, ומולי ניצבה עוד פרה אקראית ותועה. רציתי לעקוף אותה משמאל בשביל לא להפריע לה, אבל כנראה שמבחינתה לראות יצור מהלך על שניים בתוך הסבך שלה, זה לא דבר מובן מאליו והיא קפצה הצידה בפאניקה. הדבר הזה הוביל לכך שחזיר שמן ואקראי אחר, זינק לעברי ועמד כמטר מול האף שלי. תחילה נהם, תקע בי מבט לא אוהד, ולי נותר רק לעשות במכנסיים – כי לאיפה אפשר כבר לברוח מפני חזיר עצבני, כשמסביב סבך קיסוסיות ועל הגב תרמיל עם מז"ש שלא הכי מועילים (בלשון המעטה) במנוסה היסטרית. לבסוף, נזכרתי בסיפורו של יוסוף היקר מחורפיש. לא היה לי מה להפסיד, והחזקתי את המקל שהיה בידי כמו רובה אל מול החזיר המפחיד (!!). תוך שנייה, אותו חזיר איום, קיפל את זנבו בין רגליו ונס על חייו!
כן ילדים, מוסר ההשכל – לפעמים גם דרוזים לא משקרים 
(ולגבי המשך הטיול? כבר הייתי מרחק של קילומטר מהים, אבל נאלצתי להקיף קרוב לחמישה קילומטר של גדרות בגלל המושבים לימן ובצת! הבה נאחל להם יחדיו מוות איטי וכואב.. לזכר החמישה קילומטר הכואבים והמתישים ביותר בחיי.)
הסנונית הראשונה עזבה את הקומונה - וכך כבר משלשום התחילה מערכת האריזה לנוע. עוד מעט השינשינית עוברת לגור עם החיילות (הטירונות שלה למדריכות-חיילות עוד כחודש), ואני השינשין הנוסף העברנו את חפצינו למטה במשך יומיים. האומנם יכולנו לעשות את זה בכמה שעות, אבל פתאום שצריך להעבור, המוני זכרונות מציפים לך ת'ראש ואין לך בכלל כוח לארוז.
פעם הייתה סדרה מצויירת שנקרא דנוור הדינוזאור האחרון, והיא הייתה על איזה ביצת דינוזאור שבקעה בתקופה שלנו וכמה חברים מגדלים אותו. תחושה דומה גם לי יש, שאני עוד רגע השינשין האחרון - כי זה שאיתי הולך להיות חונך בקורס החדש, ואי אפשר באמת לקרוא לו שינשין שהוא בכזה מצב..
הדירה החדשה והקטנה שלנו ליד השער, אולי רמז לאיזה כיוון אנחנו הולכים לעוף בספטמבר 
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
