סיימנו עם המסעות בצבא, אפשר לחזור לטייל לעת עתה. |
 כינוי:
בן: 36 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 8/2008
 השינשין הבודד בגליל הגדול
זהו, נגמר הבית מלון! אין קומונה. אחד בחופשת מחלה ארוכה, השני עזב לגרעין נח"ל בדרום ת"א, השלישי עכשיו חונך בקורס של הצעירים והשינשינית הולכת להתגייס ולהצטרף לשורת המדריכות-חיילות שיש אצלנו. לאחר כל הרשימה הזאת, אני נשאר בדירה קטנה, ליד השער. האומנם שתי מיטות בדירה, ולכאורה שניים גרים בה, אבל השינשין (בדימוס?) מטפל בילדים בדרכם להיות מדריכים חדשים.
כמה שרציתי להגיע לתקופה הזאת שיש את כל הזמן שבעולם לטייל, ועם זאת לפתע אין לך עם מי לחלוק את התחושות האלה. החדשים מקיימים לעצמם את ההווי האישי שלהם, החיילות חיות בבועה אחרת ולי נותר לקום בבוקר להסתכל על המפה ולהחליט לאיפה הולכים לטייל היום - מצד אחד להפיק את ההנה בתחושת העצמאות של הטיול עם עצמי, ומצד שני להתנתק מתחושת הבדידות המעיקה שהתחילה לצוץ. (כי את מי עוד אפשר לשתף בחוויות?)
זה לא שאני באמת מתלונן, ובאמת שטוב לי כאן. טוב לי לדעת שאני יכול לפנות לאנשים כאן עם כל מיני רעיונות ולקבל עזרה. טוב לי שאני חופשי להגיע לכל מיני מקומות שעד עכשיו לא יצא לי. טוב לי מהיותי חלק מאירגון גדול שאני מאמין במטרותיו וחי באחד מבסיסי הפעילות שלו - ועם כל זאת.. חרא שכולם שקועים בקורס הזה. (ויותר חרא מזה, להסתובב בתחושה שפגעת בטעות במישהי שיקרה לך)
קרה כל כך הרבה, ופתאום אין את ההתלהבות בלכתוב.
נראה מה יהיה הלאה 
גליל מערבי, חורף 2008
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
