 כינוי:
בן: 36 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2008
 להעפיל לזריחה מפסגת הר תבור
חלף כבר זמן רב מאז שהדרכתי טיול שנתי של ממש. שתי יומיות קטנות לא באמת נחשבות, ולהדריך השתלמות זה יותר צ'ופר מסתם עוד הדרכה. כך יצא שלא היה מנוס מלעלות בסוף החג שוב לצפון, בשביל לקחת לא יותר מ... שישה דפי חומר על הדרכה בצפת. 
לאור עובדה בעייתית בצצה כאן, יכולתי לשקוע בביאוס חבל"ז מכל העניין. לאחר שנה שלמה שאתה חי על נסיעות ללא קץ באוטובוסים, אין דבר מעיק כמו לחשוב על עוד פעם לשבת במשך שעתיים וחצי כסרדין באוטובוס דחוס של צאת חג (!!) . אי לכך, ובהתאם למציאות (ולכל המבין, תראו בזה אפילו סממן לעיקרון הברירה הטבעית), הצורה היחידה לשרוד את משבר המסתכל מאותם קומץ דפים, הייתה טמונה באפשרות הבלתי ניתנת לעירעור שצריך לשלב טיול בתוך העניין. אבל עד כמה שהעסק נראה פשוט בהתחלה, אז כאן בדיוק הוא התחיל להסתבך שכן הייתי צריך להיות בת"א כבר בארבע אחה"צ וחוץ מגיחה זעירה לא ניתן היה באמת לטייל - האומנם? אז זהו, שלא וגם נותר רק להתפלא כמה זמן אפשר להרוויח אם מתחילים לטייל בלילה.
הגעתי לבסיס האם, דירתי הקטנה בביס"ש, לקראת תשע וחצי בלילה. חשוך מאוד והכל לח מהטל המתעבה מהאוויר סביב, אבל אין בכך לרגע תירוץ להוצאת הפעולה של מבצע "זריחת תבור".
אני מודה, לקח לי זמן להתארגן בדירה ואפילו הרשאתי לעצמי את האיטיות שביום רגיל לא הייתה עוברת בשתיקה. מצד שני, לא היו לי גם יסורי מצפון, כי השורה התחתונה היא שלא משנה אם אתחיל לטפס על התבור בעשר בלילה או בשתיים לפנות בוקר - חושך זה חושך, והעיקר להגיע לפסגה לפני תחילת הזריחה (ע"ע חמש אפס אפס, ללוקחי זמן מקדם ביטחון). סיימתי לכתוב מכתב לדירה הסמוכה ואפילו לאייר מעט עם צבעי מים שמצאתי את עצמי מתלהב מהם רבות לאחר ששנים לא נגעתי בהם. לאחר מכאן, לארוז בזהירות כמה ביצים קשות שאמא לחצה שאקח (שכן עד שהיא קונה עבורי מלול לא מתועש, אז לפחות שאעשה בהם שימוש ולא אזניח את השקעתה) ואת יתר הציוד שכלל את המאבק הקבוע בין השק"ש לשק כיווץ שלו (שק בד עם רצועות, שנועד לכווץ בדחיסה את השק"ש בשביל לצמצם נפח).
את הדירה נעלתי לקראת תשע וחצי, לאחר שכיביתי את האור שמעל הדלת הראשית (והיחידה שמחברת לאוויר העולם). השביל שמוליך לשער האחורי היה חשוך לגמרי, ונתתי לעצמי את הזמן שהלכתי עליו כזמן הסתגלות לעיניים. לבסוף, ידעתי שאין כבר דרך חזרה ויצאתי לכיוון הגבעות שלמרגלות ההר.
יש משהו בגבעות האלה שהופך אותן לאחרות בלילה. ייתכן ומדובר בפרות המוזרות שמסתובבות שם, ואולי זה הקסם שנשאר טבועה מאז הילך עליהן הצבועה האחרון מלפני שנים אחדות. בכל מקרה, הגבעות של היום הן ממש לא הגבעות של הלילה.. אבל השביל שמוליך לפסגה עובר דרכן, ואני ממשיך איתו.
האומנם מעולם לא הייתי בצבא (אלא אם אתם מחשיבים את הגדנ"ע בתיכון), אבל אפילו אני יודע שמבצע מעצם היותו, נגזר עליו להיות מחולק לשלושה חלקים - אז החלק הראשון שנדרש מימני הוא אותו שביל גבעות שסופו מסתיים בפאתי הכפר הסמוך. לאחר מכן, החלק השני הוא לעבור דרך אותו כפר שיבלי לעבר החנייה של הטרמינל. לבסוף, לאחר שמצאתי את המשך הסימון לשביל המפותל הגיע החלק של הטיפוס לתבור עד לפסגתו ומשם לתפוס נקודת לינה במפנה המזרחי שלו.
למעט כמה כלבים אקראים ומעצבנים שנבחו עלי מהחשיכה, לא הייתה נפש חיה ברחבי הכפר בשעה הזאת. הגעתי מהר משצפיתי לרחבת החניה ומצאתי את הסימון לשביל שמטפס לפסגה. הטיפוס במעלה ההר התחיל, ואני מוצא ומאבד את השביל לחילופין.
כבר עליתי וירדתי את ההר הזה פעמים מספר, אבל מעולם לא טסתי אותו כמו הפעם. רק שתי עצירות שתיה קצרות, ואסור להפסיק לטפס. ככה המשכתי, עד שהגעתי לפיצול שבילים - הגעתי לשביל שמקיף את הפסגה. התחלתי ללכת לאורכו, מקיף את החומה של הכנסייה היוונית-אורתודוכסית, עד שמצאתי מפתח נוח בין כמה סלעים בשביל להתמקם ללינה עד הזריחה ובינתיים מולי כל הגליל זוהר בכתמי ישובים וכפרים.
כיוונתי את השעון לחמש ורבע, אך כבר התעוררתי בחמש והמתנתי.
למי שלא ראה בעבר תחילה של זריחה, אז הפתיח למופע הוא שהשמיים משנים את גוונם משחור לכחול עמוק. לאחר מכן, נמתח פס אדמדם שמתרחב ולבסוף מתחיל להופיע קו קטן וזוהר שמימנו צץ עיגול מושלם ומסנוור (יחי השמש העולה  ). כחצי שעה לפני תחילת הצגה זו, השקמתי קום בתוך השק השינה ונשענתי על אחד מהסלעים בעודי עטוף בו. העוגיות הוצאו מהתרמיל (העצלנות הורגת וקפה לא היה לי כוח להכין) ולאט לאט, השמש התחילה לצוץ. מפס דק, לחצי עיגול ואז לכדור מושלם, כתום בוהק ומסנוור.
פס דק של היוולדות מחדשות
אין שום ספק, זאת הייתה חוויה אדירה שהייתה אחת מהחותמות לסיום השנה הזאת.
(ובדרך חזרה אפילו ראיתי נחש אוכל שממית, אבל הוא ברח מהר מדי ולא הצלחתי לזהות אותו  )
השמש שעולה על גליל מזרחי, קרני אור ראשונות מעל רמת יבניאל
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
