לחיות כדי לכתוב? לכתוב כדי לחיות.

כל פגישה איתך גורמת לי להבין,

להשתכנע,

להיות בטוחה.

אתה, אתה האחד.

אותך אני רוצה.

אני יודעת שכרגע נראה לי שאיתך אני רוצה לחיות לנצח,

ושגם אם אני תהיה שלי, הכל ייגמר עוד כמה חודשים, שבועות, ימים.

אבל בכל זאת, אני רוצה לפנטז.

להאמין שזה יכול להימשך לנצח,

שתאהב אותי עכשיו ולתמיד.

שתהיה שלי עכשיו.

עכשיו ולתמיד!

מצד אחד אני מוכנה לעשות הכל בשביל שתבין, שתדע.

מצד שני, כל כך מפחדת שתגלה.

מה עושים במצב כזה שהלב רוצה דבר אחד והמוח רוצה אחרת?

ללכת בעקבות הלב? אומרים שהוא תמיד צודק.

השאלה אם הלב שלך יילך בעקבות הלב שלי.

בלב, אני יכולה להאמין שכן, אבל המוח.. המוח יודע שלא.

ובמקרה הזה, המוח צודק.

לא יכולה יותר להיפגש איתך בנוכחות זרים.

לא יכולה, לא רוצה.

פגישה אחת קטנה, רק שנינו.

שעה, דקה, שנייה, ותבין הכל.

אני מבטיחה.

ואני עדיין מחכה לך,

אני עדיין מאמינה שזה יכול לקרות.

אתה מאמין?

אוהבת ומחכה,

אדוה.