אתה יודע? נמאס לי לשמור את זה בבטן.
כל בחור שאי פעם הכרתי והיה בנינו משהו ובסופו של דבר זה לא נגמר כמו שציפינו, הלכתי ודיברתי איתו וסגרתי איתו מעגל, לפחות שהדברים יהיו מובנים והכל יהיה בסדר (חוץ מההוא שאני עוד צריכה לדבר איתו!)
אבל איתך, כל כך לא נראה לי נכון לעשות את השיחה הזאת איתך.
בהתחלה נראת בחור אחר לגמריי, לא כמו כל הבחורים. היה לך קסם מיוחד כזה.
הבדיחות, הבגרות, הילדות, הכל ביחד. פשוט הקסים אותי.
למרות המרחק ולמרות הכל עדיין היה בי קמצוץ של אופטימיות.
היית קורא לי אישתך, זה נראה לי פתאטי בהתחלה, אנחנו לא זוג ובטח שלא ילדים, אז שאלתי "ממתי?", אמרת מהיום שהכרת אותי.
זה היה מקסים, באמת.
אח"כ הכל הדרדר, קצת מוגזם להגיד 'הדרדר' אבל אין לי מילה יותר טובה לתאר.
פשוט, הרגשתי שאני מעיקה עלייך ואתה עושה לי טובה שאתה מגיב לי ומדבר איתי. למה?
גם שמתי לב, השיחות היו מתמקדות בך.. לא שאני רוצה להיות אגואיסטית אבל זה היה מעיק בצורה כולשהי, שהייתי מתחילה לדבר על עצמי, פתאום נעלמת, לא הגבת.
מה קרה?
אז כנראה שאתה כמו כל הגברים, שמתי לב מהפייסבוק, אתה מדבר ככה לכל הבנות.
מדיי פעם אתה משלה אותי בזה שאתה מגיב בסטאטוסים "סופ"ש נהדר יקירה!"
אבל זאת סתם אשליה, אתה לא נסיך. אתה כמו כל הבחורים.
רק להכיר בחורות, לצוטט איתן, לפרלטט איתן. אם לא מתאים.. עובר הלאה.
רציתי לעשות איתך את השיחה כבר ממזמן, כי זה כבר המון זמן שמציק לי הנושא הזה. אבל זה לא שווה את זה.
אתה כמו כל גבר ביקום הזה!
איך מספרים לבחור , ידיד טוב וקרוב, שהיית דלוקה עליו שנה וחצי?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
