צוחקת מבפנים, הוא חושב שאנחנו הבעיה, מה שבעצם הוא לא יודע-> הוא הבעיה!

שימשיך לדבר, ניתן לו את תחושת הצדק והזוהר. רק מהנהנת בראש. השתיקה יפה.

אז הוא שולח אצבע מאשימה עלינו. עד כאן!

אני מרימה את הקול וטוענת שהוא טועה, זה לא נכון.

אז הוא נרגע, מדבר עדיין במעין דיבור- אני צודק, את טועה!

למה מי אתה בכלל?

ממשיכה להנהן.

"אני עוזב עוד שבועיים, אבל אם זה יימשך ככה אני אערב את אפרת!" (=אפרת הבחורה שמשכירים ממנה את הדירה)

'הו.. אני ממש מפחדת ממך!' אומרת לעצמי.

השותף החתיך שהגיע לפני כ-8 חודשים נראה כל כך בחור לעניין, עד שמסתבר שהיופי והאופי אלו שני עולמות שונים לגמריי, היופי משתווה לגן עדן (למרות שהיום הוא נראה לי דיי מכוער- זה מה שקורה שמגלים אופי של בן אדם!) והאופי משתווה לגיהנום.

הוא שחצן, מרגיש מעל כולם, הכי טוב ולפעמים נותן לעצמו להרגיש כמו מלך, כולם עבדיו.

בהתחלה כשהוא הגיע אני והשותף השני לא שמנו לב לזה,עד שהתחיל הבאלגן בדירה, הדירה נהפכה לדיר חזירים- אנחנו התחלנו לזלזל בגללו.

הוא התחיל לצאת עם מישהי, פתאום אכפת לו מנקיון הדירה ואז התלונות הופנו אלינו- אנחנו אשמים בדיר החזירים הזה!

בהתחלה חשבנו שהוא צודק- הזנחנו!

חזרנו למיטבינו, שמרנו על הנקיון- שוב מרגיש ה-מלך!

פעמים רבות הסיטואציות הללו חזרו על עצמן.

שתקנו, זלזלנו, ניקנו. כמה אפשר?

הנה הוא עוזב עוד שבועיים את הדירה, הדירה מטונפת, פתאום אכפת לו לעזוב את הדירה נקייה ומצוחצת לדייר הבא- "כפי שאני קיבלתי את הדירה!" - כמובן, כי לפניי שהגעת אני והשותף השני דאגנו לנקות אותה!

דו-פרצופי, הרושם הראשוני שאתה רוצה להציג הוא שאתה אחלה גבר, כמו שעשית לנו!

להתראות ולא שלום!

(אה, ולהזכירך מיסטר "מלך" בזמן שהיית שבועיים במילואים הדירה הייתה מצוחצחת,  כשחזרת הייתה לך את החוצפה לבוא ולהגיד שהדירה הייתה מטונפת!)

21:45

"רוצה מיץ תפוזים?" חנפן!

אחריי הריב הוא פתאום נזכר להתחנף, פתאום אף אחד לא מתייחס אליו בבית!