אני מרגישה שהזמן מתקתק, כל שניה מבוזבזת.
יושבת בחוץ, הרוח נושבת, מסתכלת על הריצפה, על הרגליים, משתעממת, מרימה את הראש, רואה מכוניות נוסעות ומקיפות את הכיכר- יש חיים בחוץ, רק אני כבר כמעט שבוע, יושבת בבית- רואה טלוויזיה, מחשב. מחפשת את עצמי בין המעבר מהטלווזיה למחשב. ומשתעממת!
חופש מבוזבז. עוד שבועיים חוזרים ללימודים, ומה אני עושה? משעממת!
אני בן אדם משעמם, אין שום דבר מרתק בחיים, אין ריגושים, הפתעות, הנאות. פשוט מרובעת.
ניסיתי לשבור את השיגרה המרובעת הזאת, הוצאתי את אחותי אתמול לסיבוב בקולנוע, היום לסיבוב קניות נעליים.
מחר? אין כבר לאן לצאת, בייחוד שהרגל שלי נקוע, אז ללכת הרבה, אין כל כך לאן.
ללא מסגרת, אני פשוט מוצאת את עצמי בסרטי דרמות, דמעות ותיסכולים.
גם סרטי קומדיה לא כל כך רתקים אותי בימים כאלה- זה גורם לי לקנא בדמויות הסרט, חיים מאתגרים!
אני באמת מרובעת!
"החיים הם אתגר!"- שלי בהחלט לא. אני תמיד מנסה לשדרג אותם בכל מיני תוכניות ספונטניות, אז הם מאתגרים לשעה- שעתיים.
אז בהחלט עכשיו אני יכולה להגיד לכם, המסקנה היחידה שיש לי להגיד מהשבוע ומהזמן המבוזבז הזה:
אל תפחד מאתגרים, תפחד משעמום!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
