השתנת.

ולא, אני לא צוחקת איתך.

הפעם לא.

זה התחיל כשהתחלת לשנות את סגנון השיער.

כן, אמרתי לך את האמת..

זה מגעיל.

אחר כך זה המשיך עם עיפרון שחור ואודם אדום כל שתי שניות.

ושוב אמרתי לך..

אבל התחלת להתנהג כמו זונה, אם לומר את האמת.

זונה שנמחרחת על זונות אחרות, ועל בנים.

אחד מהם היה הוא שאהבתי.

סוף סוף הצלחתי לאהוב מישהו, ואת נמחרחת עליו כאילו אין מחר.

וזה לא בהפתעה, כי במקרה כל פעם שסיפרתי לך שאני אוהבת מישהו,

התחלת להדבק לו לתחת.

שכחתי ממנו..

שכחתי ממנו כי ידעתי שאין לי סיכוי אם את ממשיכה ככה.

אז נתתי לך להמשיך להמרח עליו, כי יותר טוב שתדבקי אליו מאשר למישהו אחר.

ושוב, בטפשותי הרבה, סיפרתי לך את מי אני אוהבת.

ונחשי מה?

לא, הפעם לא נמרחת עליו.

הרגשתי שזה סימן טוב.

אבל כמו שאני אומרת:

"אם יש משהו רע אבל קבוע, ופתאום משהו טוב, משהו הרבה יותר גרוע יקרה מאוחר יותר".

וכמו שאמרתי, זה קרה.

סיפרת לחבר הכי טוב שלו שאני אוהבת אותו.

סליחה על המילה, אבל

את פשוט חתיכת חרא.

לא סיפרתי לך כדי שתספרי לו.

את האמת, לא הייתי אמורה לספר לך בכלל,

אבל סיפרתי.

"למה את לא אוהבת אותי יותר?"

את לא יכולה לשאול שאלה כזאת..

את יודעת בדיוק מה עשית.

יש לך מזל שאני עוד בערך מדברת איתך.

יש לך הרבה מזל בחיים, חבל שהוא לא מגיע ביושר.