We all begin with good intent
Love was raw and young
We believed that we could change ourselves
The past could be undone
But we carry on our backs the burden
Time always reveals
The lonely light of morning
The wound that would not heal
It's the bitter taste of losing everything
That I have held so dear.

חורף.
וקר.
היתה לנו היום שעת חלון [אין מתמטיקה! כמה שאני אוהבת ששיעורים עם יפה "המושית" מתבטלים להם ככה סתם,] אז ספיר, רעות ואני החלטנו לצאת החוצה. היה קר. היה כיף כ"כ. למרות שאחרי חמש דק' בערך פרשנו בחזרה לבניין עקב הכחלה וקצב נשימה דיי ירוד...
שלא נדבר על מלחמות ה"תסגרי את החלון, לא! תפתחי אותו!" שהיו לנו בכיתה. אלוהים שישמור, פעם הבאה אני פשוט שותקת ולא קמה. לא פותחת או סוגרת את החלון לאף-אחד! חוץ מזה כשאני וספירוש רוצות להתאוורר קצת מריחות לא ברורים [סיגריות בכיתתנו...] מדיי פעם.
היה לנו היום מבחן בהיסטוריה.
בחיית, אני ממש מקווה שהמורה-הגוויה שלנו לא תתפגר בזמן שהיא תנסה לחשב כמה אני אמורה לקבל. לא הלך לי טוב [ולא שמעתי שלמישהו כן הלך טוב], אבל נהיה אופטימיים.

השבוע הקרב ובא אמור להיות קצת פחוץ מלחיץ מהשבוע הקודם.
אני בהחלט מקווה שהוא יהיה כזה... אחרת אני אתמוטט בהחלט. תיכף נגמרת הפסקת המחשב שלי [רק ב-5 הגעתי הביתה], ואז אצטרך ללכת להכין שיעורים וללמוד לבוחן מזורגג באנגלית. סליחה, הכתבה.
מי ייתן ויהיה לי גם קצת זמן לקרוא.
אמן.

שבוע הבא גבעת-חביבה.
יומיים של מגמה. של אומנות.
אני ממש מקווה שיצא לי להכיר י"אניקים וי"בניקים מהמגמה, שסוף-סוף רעות ושיר יראו לי מי חמוד בעיניהן. XD וגם בכלל, שיהיה כיף ושאני אלמד משהו מהסדנאות.

וגם פעם ראשונה בחיי אני אצייר מודל-עירום. אלוהים שישמור, אלוהים שישמור, אלוהים שישמור.
בבקשה שזה לא יהיה מלחיץ כמו שזה נשמע.
ובסופו של דבר זה מעניין נורא, וזה בסה"כ גוף. צורה. הדבר הכי טיבעי שיש... נו, טוב. יהיה בסדר. [עידוד עצמי משהו...]

מזכיר לי תקופות...
תקופות שלא יחזרו יותר. תקופות שנגרמו, לתמיד.