פעם ראשונה.

פעם ראשונה שראיתי איך קוברים בן-אדם.
בן-אדם שהכרתי, שדיברתי איתו. שידעתי על עברו, על משפחתו. עליו.

אך לא זה מה ששבר אותי;

לראות את סבא, סבא שלי, סבא שלי שאני אוהבת כל-כך, עומד ודמעות בעיניו מסרבות לצאת החוצה, עומד ליד מצבה שכתוב עלייה את שם משפחתו, ליד המצבה שבקרוב תהפוך להיות של אח שלו. הפכה.

בן 97 במותו.
יהיה זכרו ברוך.


ועכשיו המוח בסרטים.
מתי הפעם הבאה ואהיה בכזו סיטוצאיה.
בבקשה, אין לי אל מי להתפלל ולבקש, אך אגיד זאת לכל,
שזה לא יהיה בקרוב. לא בקרוב.