פרק 1:
איזה כיף זה לקום בבוקר עם ציוץ הציפורים, יש אנשים שחושבים שזה מזל טוב,שזה שמחה... אבל אני? שונאת את זה!
התקרבתי בכעס אל החלון ובהיטי בציפורים, החיים שלהם כ"כ קלים!
אין להם בעיות, דאגות ותמיד הם נהנים בקרבה אחד של השני, מן השפחה מגובשת כזו... למה החיים האנושים לא כאלו ? למה תמיד החיים כ"כ קשים ?!
סגרתי בחוזקה את החלון ויצאתי מהחדר לשירותים.. שחכתי לומר לכם, קוראים לי מור ואני בת 16.
אני גרה בדירה קטנה בת 2 חדרים עם אימי, אבי מת בתאונת דרכים לפני שש שנים. אני לא כ"כ זוכרת אותו אבל אני עדיין מתגעגעת..
אימי עובדת כל היום מאוד קשה ותמיד חוזרת מאוחר בערב.. אז בעצם הבית כולו שלי.
הסתכלתי במראה, אני לא נראת כ"כ רע.. בסך הכול יש לי שיער חום ועיניים ירוקות. מהר צחצחתי שיניים והלכתי למטבח.
חישפתי לי שם בארון קערה ואת הקורנפלקס ולקחתי לי חלב מהמקרר. אחרי שסיימתי לאכול פתאום מצלצל לי הטלפון בבית ואני עונה:
[אני כחול,מי שבטלפון ירוק]
"הלו?"
"היייייי מור זו צליל, באלך לבוא אליי?"
שמעתי את חברתי הטובה דרך הטלפון.
"אמ.. בטח, מתי לבוא?"
"עוד שעה בערך.. נתכונן לבוחן של מחר.. שמעתי שהוא יהיה ממש קשה.."
"גם אני שמעתי...איזה באסה!"
"טוב יושבים לי על הראש שאני חופרת בטלפון, נתראה עוד שעה, בייי !"
שמתי בחזרה את הטלפון ופתאום שמעתי ילדים מבחוץ צועקים וצוחקים,
"בטח החברים של השכן" אמרתי לעצמי ופתאום יש דממה. ואז שמעו צרחה אדירה ומשהו נשבר.
מיהרתי לבדוק מה קרה וגיליתי שם משהו מלחיץ !
בחוץ היה...
רוצים לדעת מה קרה ?
מה מור גילתה בחוץ ?
מה כ"כ הלחיץ אותה ?
תרשמו 20 תגובות ואני ימשיך (:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
