|
| 5/2010
זה נגמר..ולא בגלל שנגמרה האהבה.
איך מתמודדים?אין לי מושג..
אמרת שנשאר חברות טובות..ראיתי.ממש התכוונת לזה גם..
חשבתי שאולי תציעי לי לבוא אליך מחר ..הרי אנחנו נפגשות כל יום לא?
אמרנו שנאחנו משאירות את הקשר שלנו כמו שהוא..שתהיה חברות מדהימה..למרות שאנחנו לא זוג יותר.
את יודעת שיש לי עוזרת מחר..בדר"כ אני מעבירה אצל את הימים האלה..
הפעם לא הצעת אפילו להפגש..
אני לא ארדוף אחריך..אני לא אתחנן.שכחי מזה.עבר.רמזתי מספיק..
אם את רוצה תצרי איתי קשר,נחשוב עליך..אני פשוט לא הולכת לרדוף אחריך.
מצידי נתרחק..למרות שזה כואב..
מה אכפת לי..גם ככה כואב לי..אז יכאב עוד קצת.בקטנה.
אני כולי משחקת אותה חזקה..ומתפרקת..
לא רוצה לשחרר..לא רוצה להרפות..זה מפחיד.
אני לא יודעת אם לתת לעצמי צ'אנס..לנסות לשכוח אותך.
בתוך תוכי..אני יודעת שאני רוצה שנהיה ביחד לנצח..לא יודעת אם זה מה שצריך לקרות בסוף.כבר לא בטוחה.
אני מפחדת..שזה כן מה שצריך לקרות..
ושאם אני אתן לעצמי צ'אנס..ואצליח..אז אני לא אחזור לאהוב אותך יותר...ואולי אני ארצה?כי את כזו מושלמת...
למה הכל חייב להיות כל כך מסובך בחיים האלה?
למה אפחד לא יכול פשוט להגיד לי מה אני צריכה לעשות?
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
