כמו כל שנה, בתאריך המיוחד שבו פתחתי את הבלוג, אני חוזרת לאיזה פוסט סיכום והתחשבנות נפש על כל הרפש שעשיתי השנה.
בניגוד לשנים עברו, זה לא קרה השנה.
אני הרבה פחות אובססיבית למקום הזה, הרבה פחות אוהבת לדבר על מה אני מרגישה וחושבת. והתאווה הזאת לכתוב למגירה ולחלוק עם המסך את מי שאני די כבתה לי.
התקופה הזאת ממש שוחקת לי את המוח. הלימודים שואבים ממני ים של כוחות, בדיוק כשחשבתי שיש לי מקור ארגיות בלתי נדלה בגוף.
יש דברים מרוממים ומעוררי מוטיבציה במהלך היום, אנשים שאני אוהבת שמעלים לי את המורל ותמיד מזכירים לי שאני לא כל כך לבד בעצם.
כל השינויים שעברתי עם עצמי תורמים לי להרגשה הטובה ולביטחון העצמי, אבל אני יודעת שזה ממש לא הסוף ויש לי עוד הרבה לחתור לעבר המטרה הנכספת שלי.
אז פוש אחרון, קצת מאמץ. תכף כל זה נגמר ואני אהיה פנויה נפשית ופיזית לכל מה שאני באמת רוצה.
להתחיל את כל הדברים שהדחקתי ושחשבתי עליהם וידעתי שזה לא ייתאפשר באותו טיימינג.
אני מתחילה להתרגש רק מהמחשבה שאני עוד שנייה נוגעת בחלום...
שיהיה לנו שבוע צרוף הצלחות, מלא גשם ואהבת חינם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
