הפעם קבענו בפינה של יפו קצת לפני השקיעה הוא נראה ממש מבויש לא לחץ לי את היד אפילו שלא לדבר על חיבוק או נשיקה על הלחי
הסתובבנו קצת בטיילת ובגן ליד הדולפינריום בעיקר סיפר לי על האקסית הטריה שלו שזרקה אותו לא לפני ששכבה עם חבר הכי טוב שלו במשך כמה חודשים טובים שנמאס לו לשמוע את חברים שלו אומרים "יהיה בסדר" הקשבתי לא הגבתי יותר מדיי אבל כמה שלא ידעתי מה לעשות איתו... ניחשתי שזה דיי מה שהוא צריך עכשיו לפרוק
אחרי השקיעה שאלתי אותו אם הוא רוצה למצוא חדר הוא היסס והביט בי לא הייתה לו חרמנות בעניים הבנתי שהוא סך הכל רוצה קצת חום
בחדר ישבתי לידו אפילו הוצאתי את הנגן שלי ושמתי לו אוזניה אחת נשכבנו ושמתי עליו את הראש
התעוררתי אחרי איזה שעתיים כשהוא מחבק אותי הערתי אותו
לא ידעתי מה לעשות אבל לפני שהספקתי להגיד משו הוא חייך אמר לי תודה נתן לי נשיקה והלך
בהתחלה היא עוד פלטה חצי תגובה פה ואנחה שם אבל בשלב מסוים היא כבר הייתה המומה מדיי כמה שהפתעתי את עצמי... היא בכלל לא הייתה מוכנה למשהו כזה ממני
אחרי דקה של שקט צורם היא סוף סוף התחילה לדבר אמרה שהיא תעזור לי שאני חייבת להפסיק שיהיה בסדר (אני שונאת את המשפט הזה)
הראש שלי היה דיי ריק רק סוג של חרטה שסיפרתי לה זה שיחרר אצלי משהו אבל לא באמת הועיל
היא הלכה לקראת חצות לא הצלחתי להרדם עד רביעי בצהריים ואז נרדמתי פתאום ישנתי טוב מעולה אפילו אפילו חלמתי סוג של חלום נפילה רק יותר התעופפות שמחה כזאת
התעוררתי לקראת הצהריים של חמישי צלצול של הפלאפון העיר אותי מספר לא מזוהה קול מפוחד צעיר התנצל מספר פעמים אמר שזה בקשר למודעה (עם כל ההתפתחויות שכחתי לבטל אותה וכנראה יצא עוד גליון של המקומון ) באתי להגיד שזה לא אקטואלי אבל משהו בקול שלו... המשכתי להקשיב מבלי ששאלתי הוא אמר שזאת פעם ראשונה שלו ושהוא לא בדיוק יודע למה הוא התקשר שחברה שלו זרקה אותו אחריי שנתיים ועוד לטובת חבר שלו שהוא סך הכל רוצה לשבת קצת תשומת לב
ניתקתי לא לפני שהסכמתי להפגש איתו לא יודעת מה עבר לי בראש
בבלוג זה
בכל הבלוגים
)
כינוי:
Tulip9