היי , שוב :) ..
טוב ... אז אם להיות גלויה אתכם, או בעצם להיות גלויה עם עצמי....
אני לא בדיוק סמל ההצלחה עם אנה.
יותר מ6 שנים, אני קורבן להשתלטות הרעב המטורפת הזו והבליסה הבלתי ניתנת לעצירה,
ואז, הטיהור.
הטיהור השמיימי הזה,
שמנקה אותי מבפנים, שמחזיר לי את הכח לנשום, את המקום שאוויר בכלל יכנס.
שאחריו אני מרגישה כל כך נקייה, כלכך בשמיים.
5 שנים - אני בולמית (?!) ...
לא הייתי אומרת בולמית, היה לי עבר של הקאות הרבה יותר תכופות מהיום.
אז קצת הסטוריה ?
הכל התחיל בכתה ט, שקלתי המון אני כבר לא זוכרת כמה.
ואחריי כמה פרקים של ד"ר פיל, דוקו וקצת בירורים באינטרנט,
על כל הבנות האלו שכולם דיברו איתן בתקשורת, ריחמו עליהן וניסו לעזור להן ...
אני דווקא מצאתי מקום של הזדהות איתן,
לאט לאט נסחפתי לתוך עולם קסום שלא הכרתי, ואולי טוב שכך.
אחרי הנפילה הזו כבר לא הייתה דרך חזרה.
צמתי, והמון.
והרגשתי טוב עם זה! הרגשתי בשליטה הרגשתי שאני מנצחת את הטבע.
והמשקל ירד בצורה משמעותית, וזה רק נתן לי לגיטימציה להרגיש עוד יותר טוב !
אבל אז, גיליתי את יכולת ההקאה.
למה לי לסבול? כשאפשר לאכול, להתפנק על אוכל וגם להשאיר את העוגה שלמה?
אז הקאתי, אחריי כל דבר הקאתי,
גם אם הייתי מלקקת סוכרייה על מקל, הייתי מקיאה את הרוק שהצטבר.
ומאז, 5 שנים.
כן, המשקל עלה.
כן, ניסיתי להפסיק.
כשהכרתי את מאמי, סיפרתי לו, כי הוא אהוב שלי ואיש סודי :)
הוא כפה עליי להפסיק, הוא "עזר" לי.
על כל הקאה הייתי מספרת לו.
וככה הכמויות ירדו, רק פעמיים בשבוע, ואז פעם ואז פעם בחודש ... וכו ...
כבר שכחתי איך זה , אבל בזמן האחרון,
אני מקיאה המון.
פשוט נזכרתי בהרגשה המטורפת הזו והתמכרתי אליה שוב.
היום אני שמה לזה סוף.
אחת ולתמיד, לא פעם בשבוע, גם לא פעם בשנה.
זו הייתה הפעם האחרונה שלי.
מהיום רק אנה.
שוקלת 64.7
3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
