זהו, זה היום האחרון של החופש הקצרצר הזה. חמישה ימים נפלאים עברו מהר מדי, ועכשיו אני מוצאת את עצמי עסוקה בכל השיעורי בית של הרגע האחרון.
דחיתי את זה ממש עד לעכשיו, ובאמת שזו לא היתה אשמתי. בכל פעם שניסיתי לתת לעצמי את המוטיבציה להכין את השיעורים פשוט מצאתי את עצמי מוסחת על ידי משהו אחר. פעם אחת זה הים, פעם אחרת זו הטלוויזיה, המחשב. פעם אחת פשוט רציתי להקשיב למוזיקה בפול ווליום ולמרוח לק שחור תוך כדי. בכל מקרה, זה אבוד.
אין לי יותר לאן לברוח והשיעורים האלה לא יכינו את עצמם. האמת היא שמבחינת שיעורי בית, אין לי המווון שיעורים. למעשה יש לי רק במתמטיקה. אבל יש לי שלושה מבחנים ללמוד אליהם: של''ח (לא נתנו לנו בכלל חומר אז אני אצטרך לחזור על כל החומר האפשרי), דוברי אנגלית (זה הולך להיות מסובך) ותנ''ך. גם המבחן בשל''ח וגם המבחן בדוברי אנגלית נופלים על אותו יום. זה יוצא על יום שני. יומיים אחר כך יש לי מבחן בתנ''ך, ויש די הרבה חומר- אז בהצלחה לי.
הקצבתי לעצמי הרבה מטרות לחופש הקצר הזה, וברובן עמדתי. הלכתי לים, נפגשתי עם חברות, קניתי בגד ים, השלמתי הרבה שעות שינה, ראיתי הרבה טלוויזיה, שמעתי מלא מוזיקה, נהניתי והחזרתי לעצמי את השפיות. בנוסף להכל, אלה היו חמישה ימים כל כך רגועים, כל הלחץ של הלימודים ירד ממני. הדבר היחיד שמנחם אותי כרגע זו הידיעה שיש לי רק עוד פחות מחודש עד לחופש הגדול D:
ביומיים האחרונים חזרתי לשמוע שירים מהתקופה של תחילת השנה. התקופה ההיא היתה תקופה די קשה בשבילי, כי פשוט הייתי בדיכאון לא מוסבר. אני לא מדברת על מצב רוח רע, אלא על ממש על דיכאון: הרבה בכי, חוסר חשק לדבר עם אנשים, התבודדות, מחשבות אובדניות. הכרתי את השירים אלה באותה תקופה, והם פשוט התחברו לי למצב, לא יודעת למה. אהבתי להקשיב להם. הם לא עזרו לי לצאת מהדיכאון (שבסוף יצאתי ממנו איכשהו), אבל הם פשוט התאימו לאותה תקופה. שני השירים הם של Three Days Grace, ודרך השירים האלה ממש התחברתי ללהקה הזו.
כמו שאתם רואים, עיצבתי מחדש את הבלוג. בחרתי לעצב אותו בצורה קצת יותר אופטימית ושמחה, וזה מסביר גם את המשפט החדש בכותרת של הבלוג. התמונה החדשה של הבלוג נבחרה בגלל שאני מרגישה הרבה יותר חופשיה כרגע D:
אמא שלי כבר שבוע רודפת אחרי כדי שאני אסדר את החדר, והאמת היא שהחדר שלי באמת הפוך. יש זבל בכל מקום, בגדים זרוקים בכל פינה, ניירות חסרי משמעות בכל חור. השולחן שלי כבר נעלם מזמן, לא רואים אותו מרוב שהוא עמוס בניירות ובכל מיני שטויות. סידרתי את החדר, אבל רק בגלל שאני צריכה ללמוד איכשהו למבחנים, וזה יהיה בעייתי אם לא יהיה לי שולחן XD האמת היא שלי באופן אישי אין בעיה לחיות בבלאגן, אני נהנית מזה וזה גם לא מפריע לי. כמובן שגם אם החדר יהיה מוסדר זה לא יפריע לי, אבל קשה לי להאמין שהחדר שלי יכול להישאר מסודר למעלה משעה.
אני יודעת שזה פוסט חסר פואנטה, אבל הוא למעשה סתם פוסט פריקה. הייתי צריכה מקום לפרוק את מה שעובר לי בראש D:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ronisp
