כשאתם אומרים שלום למה אתם מתכוונים
אין צורך לפתוח מילון כדי לבדוק את משמעות המילה החיובית "שלום" ולהתווכח איתה. כל אחד מבין את המשמעות הברורה של המילה הטובה, היפה והחיובית הזאת. אך כשמכנה השלום משתמש בה האם הוא באמת מתכוון למלוא משמעות המילה?
בגרנו מאז השלום עם מצרים וגם מאז השלום עם ירדן. כולנו יודעים ששלום אמיתי, במלוא משמעות המילה - זה לא. המקסימום שאפשר להפיק מהשלום הנ"ל הוא אולי סטטוס קוו, אי לוחמה, יחסים קרים וכל אשר יעלה בדמיון, אבל שלום - זה לא. אם כך למה מטיף מחנה השלום? אם לא לשלום, אולי לאי לוחמה, או להפרדה במקרה הטוב?
מדוע אם כך ממשיך מחנה השלום לחרות על דיגלו את המילה הזו? זה כבר ברור שבטווח הקרוב לא יהיה שלום אמיתי באזור. רק הדורות הבאים יוכלו ליהנות מפירות ההסכמים, שאנו שואפים להגיע אליהם עם הפלשתינים, ואם כן, עם איזה פלג? והאם בכלל נגיע להסכם עם כל הפלגים?
אם נסכים אפוא שהשימוש במילה "שלום" אינו במקומו, אנא דייקו בדבריכם. דייקו במסר שלכם, שהוא לא שיא הנשגבות, אלא פתרון אפור, יומיומי ומציאותי. אם תעשו כך ולא תנסו להצטייר כמחנה "הלבן" "הטוב", אז מי שלא רוצה את השלום הזה לא יצטייר כרודף את ההיפך, שמשתמע ממנו רק "רע ו"שחור". בכלל, שימוש במונחים קיצוניים יכול רק להזיק.
אין צורך לשחזר את הכאב המלווה אותנו מאז רצח ראש הממשלה יצחק רבין, סמל הישראליות המתחדשת, היפה האמיצה והישרה, הצברית. שמונה שנים אחרי, צריך כבר להתעשת ולהפיק את הלקחים. יצחק רבין עמד בראש מחנה השלום האמיתי. היום אנחנו מפוכחים יותר. היגיע הזמן להפיק את הלקחים ולגשר בין הקצוות.
הרצלייה
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
