יקירי, 17.6.2007
חלפו חודשיים וחצי מאז הפרידה שלנו. אני עדיין כאן באותו מקום שהמלצת לי עליו, בקליניקה להרזייה. אנא סלח לי שלא היה לי די אומץ ליצור עימך קשר, לא רציתי שתראה אותי בחוסר הצלחתי.
התגעגעתי אליך כל כך יום ולילה אני רואה לעיני את דמותך, בחלומותי אנחנו תמיד יחד. אתה רואה את אותי בתמונה המצורפת למכתב? סוף סוף אני יכולה להראות לך את ציקי החדשה שכל כך רצית. כל כך רציתי שתראה אותי במיטבי, שלמה עם גופי ונפשי. יש לי רק רגש חם אליך על השתדלותך לאשפז אותי במקום הזה, אינני כועסת כלל, אוף פעם לא כעסתי, רק תודה אני רוחשת לך על דאגתך האמיתית והכנה לבריאותי.
כשראית את התמונה אולי חשבת שהמשימה עדיין לא שלמה, שיש עוד מקום ל'שיפור', שעלי להפחית עוד קצת ממשקלי, אך אם תביט ביטב בתמונה תראה ברקע את האנשים המתחרים ביניהם מי יצטלם איתי ואת הקהל המריע שהתאסף סביבי, תבין מדוע בכל זאת אזרתי עוז לשלול לך מכתב לאחר זמן כה רב.
אתה אוהב את בגד הים החדש לי? קניתי אותו לכבוד הירידה הראשונה שלי לחוף של 'כולם' ואם הוא נראה לך משוחרר מעט וקצת 'גדול עלי' , אל תדאג יש לי עוד בגד ים אחד קטן יותר במזוודה... מחכה לנו.
אתה מחכה לי, אני יודעת, הרי הבטחת. ואני - מבטיחה שעוד זמן קצר מאד ניפגש, אולי שבועיים, לא יותר, אז נוכל לאהוב כמו פעם. אחרי שאשיל מעצמי את שני הקילוגרמים האחרונים שהצבתי לעצמי.
ציקי שלך.
נ"ב, כל התקופה הזו שמרתי על התסרוקת שכל כך אהבת, כי תמיד אהיה בשבילך אותה ציקי
ציקי שלך
*
המשך יבוא...
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
