אם נעמוד מנגד, נחטא גם לעצמנו
אני שונאת סטיגמות. כל קבוצה יש בה אנשים כאלה וכאלה, יפים, טובים, רעים, קמצנים ביישנים, כאלה שמביעים את דעתם, או קונפורמיסטים שחוששים לומר את דעתם האמיתית.
אני מאמינה שכל אדם, אם יעמוד מול עיניו של אדם המשתייך לקבוצה השונה משלו – יתיחס אל ה'אחר' באנושיות, אבל כשיש קבוצת אנשים זו מול זו - זה כבר משהו אחר, צריך לשחק את ה'משחק'.
תמיד נתתי את הקרדיט לקבוצה המעניינת והמגוונת שנקראת דתיים, יש כל כך הרבה קבוצות כאלה, אני שונאת שאומרים ה'דתיים' מי שבאמת רוצה לדעת, יודע שאין דבר כזה ה'דתיים' יש קבוצות רבות מאד ויש דתיות מגוונת, מדתיות משכילה מאד – ועד דתיות קיצונית לטקסיה. אבל אין יהדות לא משכילה.
אני גם מכבדת את הדת, את שומרי הגחלת ואני מעריצה של התרבות היהודית אפשר ללמוד וללמוד בה לעולם לא תגיע למיצוי.
אבל אתמול הזדעזעתי
– קראתי בעיתון מעריב ידיעה על נערה שמחמת צניעותה לא הורידה את שימלתה הבוערת ואיבדה את חייה.
איפה הנאורות שבדת? זה מזעזע ופוגע בי כאדם שמזוהה כיהודי וישראלי.
האם עד כדי כך איבדו פרטים מבין הקבוצות בדת את הקשר למציאות עד כדי אי הבחנה בין ערך לערך?
איך לא הבינה אותה נערה שערך החיים הוא הערך העליון?
גם ביהדות.
איזה חינוך היא קיבלה?
זו תוצאה של העמידה הנייטראלית.
אם נעמוד מנגד נחטוא גם לעצמנו. הפילוג בין קבוצות דתיות, חילוניות, ובינן לתוך עצמן כה גדול עד שיש תחושה של חוקיות נפרדת בתוך שבטיות ללא אחריות לאומית.
אני עושה כל שביכולתי ליצור דיאלוגים עם אנשים בעלי דעות שונות משלי ואני מצפה כך גם מאחרים ומקובעי המדיניות במיוחד.
חברה שסועה לא תועיל לאף פרט משום קבוצה, 'צודקת' כאשר תהיה.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
