אני מתביישת
עלי לומר בכאב רב שמה שחשתי כשפתחתי הבוקר את העיתון וראיתי את חרם המרצים על פעילות מקצועית שלהם במה שנקרא השטחים הכבושים חשתי בושה גדולה.
חלק מהם אומרים שהם חשים שהם עוברים על החוק? איזה חוק בדיוק? יש בארץ חוק האוסר על שחקנים ומרצים להרצות בשטחים?
ואם יוזמנו למכללה פלסטינית? לא יחול עליהם החוק הזה?
אינני טוענת להחזיק בשטחים או לא להחזיק בשטחים את עמדתי בנושא השטחים והקשר שלהם לשלום כבר הבהרתי.כשאתם אומרים שלום למה אתם מתכוונים / בלוגילוגי
אני בושה במילה חרם. בפעם האחרונה שקראתי את המילה חרם הייתה כשהחרימו מרצים שלנו באנגליה. לפני כן – כשבנות החרימו ילדה בת 10 בבית ספר. מקרה קודם נוסף - כאשר החרימו את חברתי לכיתה. היינו אז בכיתה ד'. ובין בת זו לבת זו – למדתי על שפינוזה והחרם עליו.
מה יצא מהחרם על שפינוזה? בושה גדולה.
ומהחרם על הילדות שסיפרתי למעלה – אתגר למחנכים.
שום דבר מארבע דוגמאות אלה לא שופך אור על המרצים שחתמו ולא על אלה שאמורים לחתום. חרם זה מעשה או ילדותי, אלים ופאנאטי שהפרי היחיד שהוא יכול לייצר זה רק חושך. אנטאגוניזם, סלידה, כעס, התבצרות בעמדות ורכישת אויבים. ההפך מהידברות, שהיא התרבות בה' הידיעה*.
למרצים יש הזדמנות להציג את דעותיהם להתווכח, להגיע לפיוס עם מחנה בעם היהודי והם בוחרים באלם.
אוי לבושה
אוגניה
*מניעת אלימות / בלוגילוגי
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
