המהומות בתיאטרון הקאמרי
נעצבתי לקרוא על המהומות בקאמרי. אבל אני חוששת שלולא החרם שהתביישתי בו זה לא היה קורה (אני מתביישת / בלוגילוגי ). בגלל החרם התבצרה קבוצה בעמדותיה, התפרעה, הצד האחד התבצר בעמדותיו "עכשיו אני אחתום", שתי קבוצות בישראל - מבלי להיכנס לפוליטיקה וגבולות בבקשה , העלו את מקדם השנאה זו כלפי זו. אם זה מה שכיוונו לו מארגני החרם התרבותי – הם הצליחו, השאלה אם הם באמת רואים זאת כהצלחה.
אני לא
אני רואה זאת ככישלון חברתי מהדהד ושיסוי שתי קבוצות זו בזו. זה לא שאינני מבינה מדוע נעשה החרם, אלא שאת הדרך שהם בחרו לנקוט בה אני רואה ככזו - ”...אם מישהו גרם לזילות 'אנשי הרוח', זה הם בעצמם", כותב בן-דרור ימיני במדור דעות של העיתון הבוקר.
לעולם לא אבין איך משתמשים אנשי התרבות, אנשי המילה, במילה בה הם שולטים בכשרון כה רב, במילה שנועדה להידברות, לעולם לא אבין כיצד הם בחרו להשתמש בה בה כך שתעורר פרובוקציות אלימות.
מה קורה כאן?
האם לזאת התכוונתם?
ספיישל "לתת"
היש אדם בישראל ששמח לראות משפחות רבות כל כך ללא ארוחה חמה נחשפים בקלונם ברבים? היש בושה גדולה מזו לאדם שלא מצליח להוציא לחמו אלא בעזרת תרומות?
אני משוכנעת שכל אותן משפחות היו שמחות יותר אילו ניתן להן מקור תעסוקה ופרנסה, שיתאפשר להם לחיות חיים של כבוד, ולא להתבזות ברבים כנזקקים. וכבר אמרו חכמינו – אין חסד כמו מתן צדקה בסתר. ואין צדקה כמו פרנסה מכובדת.
ויצטום יורד מהמסך *
אחת התוכניות הטובות והאיכותיות ביותר של הטלוויזיה בישראל עומדת לרדת מהמרקע. תוכנית שהאורחים שלה היו תמיד מהשורה הראשונה, תכנית שנותנת לאורחים שלה להתבטא כראוי, תכנית המכבדת את המרואין ואת הצופה. תכנית תרבות.
_______________________________________________________________________________________________________________________
* העליהום על ראשות השידור איננו נכון / בלוגילוגי
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
