B.logi

היום הארבעה לנובמבר, הוא היום בו אני נזכרת מה עשיתי כשקרה הנורא מכל ומתאבלת על הירצחו של יצחק רבין.

הערב* ימלאו חמש עשרה שנים להירצחו.

בתאריך זה בשנה התשיעית כתבתי מעמקי ליבי את כשאתם אומרים שלום למה אתם מתכוונים / בלוגילוגי
ועכשיו, חמש עשרה שנים אחרי, אני חשה שהכל כבר נאמר ודי כבר הוטח.

בשנים הבאות הייתי רוצה לראות איך מכבדים את זכרו ופועלו של האדם האהוב, היקר, שבע הפעלים, המנהיג יפה התואר, בעל נועם ההליכות כפי שראוי היה לכבדו.

ללא מלל .

את הדעות של כולם כבר שמענו

די.

אמצעי התקשורת תמיד יהיו פתוחים לחוות דעה.

לטעמי -  אין יותר צורך בפוליטיזציה.

על מנת שיוכל כל אדם בישראל להתייחד עם האבל בדרכו, די היה אם בעצרת הבאה יכובד זכרו של יצחק רבין ללא שלטים וללא הדגשת פערים חברתיים,

צלילי קונצרט מכובד ייישמעו , יחדרו לכל לב ויאחדו הלבבות בתפילה נוגה.

אוגניה

* קובי אפללו ים הרחמים