
היום מצאתי במעריב כמה שיטות חדשות לעידוד הקריאה. מתוך רשימת השיטות מצאו חן בעיני שתים – פרסומת או עטיפה לספר, וזאת, מכיון שפעמים רבות אנו משתכנעים בעצמנו כאשר אנחנו מנסים לפרסם או להשפיע על דעתו של אחר. אפשר למצוא את התופעה אצל עורכי דין למשל,המגינים על לקוחותיהם.
בעבר גם אני השתמשתי בצורה זו של עידוד קריאה בשתי כיתות ה' בהן עבדתי על שיעור שנקרא במערכת 'הבנת הנקרא'. ( אני הייתי קוראת לשיעור אהבת הקריאה )
בד בבד עם התחלת יישום השיטה*, אימצתי את 5 דקות הקריאה הדמומה שהונהגה אז, בבחירת הספר נתתי לתלמידים יד חופשית. לא הגבלתי אותם כלל. למרות שידעתי שיש בתים שכמעט ואין מבחר ספרים, היה לי חשוב שהספר כן יבוא מהבית, ולא מספריה. היה לי צורך לתת לתלמידים תחושה של 'קבלה', עם תחושה של חיבור חווית הקריאה והלמידה בין בית הספר לבית המקור.
בהמשך, שמתי במרכז שולחן של כל קבוצת תלמידים טבלה קבועה ובה שש עמודות כמספר התלמידים עם שם התלמיד; שם הספר; שם הסופר; אני ממליץ לחברי לקרוא בספר כי … כדלהלן:
שם התלמיד: שם הספר: שם הסופר: אני ממליץ לחברי לקרוא בספר כי :
1. ______ ________ _________ _________________________
תוך שבוע – שבועיים, חווית הכניסה לכיתה היתה לי לעונג. הייתי נכנסת בשעה 8:00 בבוקר לכיתה שקטה כשכל תלמיד שקוע בקריאה. הטבלאות התמלאו, אבל זה לקח זמן, בכ"ז חמש דקות קריאה ...( וכדי שיספיקו לקרוא יותר היו אפילו מקדימים את שעת הכניסה לכיתה...)
שתי תלמידות זכורות לי במיוחד. אלה היו שתי בנות שעד אז היו נתונות להתנהגויות קיצוניות, האחת הייתה 'מחרימה' כל מה שנעשה בכיתה מטוב ועד רע, מתנגדת לכל דבר, מן שובתת תמידית שכזו עם מבט מרדני בעיניים. היא מצאה עניין בקריאה, הקריאה מיתנה אותה לחלוטין והיא הפכה להיות אחת מה'חברה'.
השניה הייתה כל-כך יוצאת דופן בהופעתה החיצונית, היא הייתה גדולת מימדים, עם קול חזק וצייצני, קולה תמיד נשמע, תמיד, גם ללא כל קשר לנעשה בכתה היה לה משהו לומר . עד היום אינני יודעת מדוע בחרה להביא את הספר 'האדם מחפש משמעות' של ויקטור פרנקל.
התפעלתי 'נורא', ביקשתי ממנה לקרוא בספר. לא הייתה לה ברירה, היא הייתה צריכה ספר אחר, ולקחה מהספריה ספר יותר מתאים לגילה. ומאז – היא קוראת, השתלבה יפה בכתה, לא צעקה כל הזמן דברים ללא קשר, החלה ללמוד וציוניה עלו פלאים. גם בחשבון.
לעולם לא אשכח אותה.
אוגניה
* מניעת אלימות / בלוגילוגי