B.logi

 
 תנכ גוטנברג הראשון

 ספרות חז"ל

     את מנחם בן אני קוראת במעריב באופן קבוע. אני אוהבת במיוחד את הפיוטיות שבו ואת 'השורה הכי יפה בעברית'. אבל כשאני קוראת כותרות כמו שקראתי היום נחמץ ליבי. אינני מבינה מדוע מנחם בן משתמש במילה שיש לה קונוטציה מעליבה ופוגעת.

ולא בעל פה הוא אמר אותה, בשליפה מן המותן, אלא בכתיבה ופרסום לאחר עריכה מחושבת.

הייתי יכולה לא להתייחס לזה ולומר כמו שאני אומרת לעצמי בסיטואציות כאלה "הוא לא שווה התייחסות" ולעבור לסדר היום. אבל אצל מנחם בן אני רואה אפשרות ופוטנציאל לדיון ומקווה שיקרא את דברי הבאים:

     אני פונה אליך מנחם בן ושואלת, המילה 'חמור' מדוע השתמשת בה? בוא נפתח את זה. אני רואה 3 אפשרויות:

א. ליצור פרובוקציה ולהיות נקרא ע"י מספר רב של אנשים

ב. להעליב את נשוא העניין ליצור אצלו אנטגוניזם, התבצרות בעמדות, העלבה כלפיך והמשך דיאלוג שיפנה למחוזות זרים לנושא.

ג.  מכיוון שנושא הדיון יוסט, הנדון המסכן שנועד להיות חמור יאמר לעצמו "זה כל מה שאשיג אם אסכים? לא אהיה חמור" וכך מנחם בן יצא צודק, מנצח ויהנה מכל העולמות.

       כי לדעתי, מי שבאמת רוצה לומר משהו ושדעתו תתקבל בכבוד כשהוא יאמר אותה, הוא יעשה זאת כאיש תרבות ישתמש בחוות דעת אינטליגנטית ומנומקת ולא יעליב את בן שיחו קבל עם.