עוף החול. כד קוריאני
לא קל להיות יהודי. והיום? היום גם ישראלי לא קל להיות. קרה אסון בישראל. ישראל כואב. זועם. כדי להשקיט את זעמו, חושבים האוחזים במשרות המפתח הוא זקוק למנת דם.
וכך עוד מעט ויתחיל המחול הטקסי הידוע שכל צעדיו ידועים מראש. מחול ועדת החקירה. ועדה חשובה מאד. ולנו שמזמן כבר איננו עובדי אלילים אבל הפכנו לאלוהי הוועדות, יוגש הקרבן.
ובינתיים?
בינתיים נתבשם מניחוח עשן השמועות.
כך היה אחרי מלחמת יום הכיפורים, המחדל הישראלי הלאומי הגדול הראשון, כשישראלי מצוי היה באבל הלם ואלם אז התבשלה על אש קטנה המנה.
דדו.
אני לא רוצה את התסריט הזה... אני רוצה תסריט אחר.
התחלתי להזות, ובהזייתי ישיבת הסקת מסקנות אחרי השריפה. כל בעלי המשרות קמים בתורם להודות לאנשים שעמלו ימים ולילות לכבות את השריפה הגדולה.
כשתמה ההודיה בשקט הכבד שהשתרר, קם נואם אחד ואמר:
" אני רוצה לומר משהו – טעיתי כאשר...
עיניים הנוכחים נפערו
אחריו קם אחר ואמר – ואני טעיתי כאשר...
כך קמו הנואמים זה אחרי זה. עד אחרון הנואמים. הם אמרו בקול את מחשבותיהם על תפקודם כשפנו אליהם והאירו בפניהם על בעיה מתמשכת העלולה להסתיים באסון.
התמונה הלכה והתבהרה.
אני לוקח אחריות אמר ממונה אחד *
רחש נשמע באולם.
"כן" קם הממונה ואמר:
” שמעתם נכון, אני לוקח אחריות ומודיע בזאת על עזיבת המשרה הציבורית שלי. מצפוני אינו נותן לי להמשיך ולהחזיק במשרתי כאשר עלולה להתפתח חקירה, כל העוסקים במשרות ציבור יהיו עסוקים בה, בהתגוננות, בשכירת עורכי דין, בהכפשות, אבל הלקחים אמיתיים לא יילמדו...”
כשאסף את חפציו והחל לצעוד לכיוון היציאה החלו חבריו לזעוק “אל תעשה זאת... אל תקריב את עצמך... אנחנו זקוקים לך... לכישוריך... העם זקוק לך...”
נטל הממונה שוב את המיקרופון ואמר :
"אספר לכם סיפור סינ י עתיק:
אגרטל סיני עתיק
'בחצר מלך סין היה אגרטל יפהפה, מלאכת מחשבת, המלך טיפח את האגרטל הזה, וציווה לנקות אותו מדי יום, וכשנמצא גרגיר אבק, ציווה להרוג את המנקה. ומכיוון שתמיד נמצא גרגר אבק, הלכו צעירי הממלכה והתמעטו. בוקר אחד היגיע ישיש לחצר המלך וביקש לנקות את האגרטל, הוא ניגש לאגרטל, בכוחותיו האחרונים הרים אותו ככל שיכול היה, וניפצו על הארץ...
בטקס ביצוע גזר הדין, שאל המלך את הזקן:
'עכשיו לפני מותך, אמור מדוע שברת את האגרטל היקר שלי ?' ...
... אני רוצה לשבור את האגרטל של וועדות החקירה...” ויצא
"איך הסתיים הסיפור..."
"מה קרה לסיני הזקן?... "
ובאמת איך הסתיים הסיפור הזה? אני לא בטוחה...
אבל אני זוכרת איך הסתיים סיפור הדולרים של רבין, חזרו מחשבותי למציאות, כיצד לקח אחריות, כמה הוערך, איזו גאווה לאומית חשנו בזכותו.
והרבב, לא דבק בו
ואולי זה לא חלום?
אוגניה
_______________________________________________________________________________________________
* 1. בן דרור ימיני היום ב מעריב - :"יש צורך בוועדה שאליה מגיעים המעורבים כדי לומר: כאן ושם טעינו. ועדה שבה לוקחים אחריות וחושפים ליקויים.
יכול לקרות רק בוועדה של חקר ביצועים לצורך שיפורים. ועדה שבה אין עורכי דין ואין משפטנים. במדינה שבה כל
חייל זקוק לעו"ד, אין סיכוי שזה יקרה. הרי התמכרנו לוועדות של משפטנים ועריפת ראשים. אנחנו גם נמשיך לשלם
את המחיר על ההתמכרות הזאת.
2. אליעד שרגא הערוץ הראשון 4.12.10 22:45 - שאמר שאין טעם בוועדה כי אפילו לקחי הכבאות מוועדות מלח' לבנון השניה לא הופקו
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
