בנות בראון מאת עירית לינור בהוצאת קשת
הספר בנות בראון לכד אותי כבר מן המשפט הראשון. הוא כתוב בכשרון רב, נכבשתי בתוך סיפור אפילו שאיננו מסוג ספר מתח. הסופרת עירית לינור מוכרת לנו מהסנדלרית, שתי שילגיות, שירת הסירנה , כבוחנת לעומק את הדמות הצעירה החדשה בארץ. לינור, הידועה בשנינותה גם מתוכניות הרדיו, בנתה כאן דמות שנונה עוד יותר, כמעט ללא עכבות, מוסרית באמות המידה של עצמה והיא זו שמספרת את הסיפור.
דפי, חדת עין, חדת הבנה, יודעת כל. היא אינה מנדבת את דעתה אף פעם רק אם שואלים אותה, יש לה תמיד את האבחנה הנכונה היא יורה את ההבחנות שלה לכל עבר מגיחכה את הפונים אליה, דבר היוצר סצנות הומוריסטיות
עבור מי שאין לו קשר רגשי לדמויות, ז"א לקורא הנהנה ולפעמים צוחק בכל פה. במקום להתלונן ולספר ביובש על חברה צבועה בוחרת לינור לספר כך: ” … גם הזמרים התנהגו אלינו בעוינות, כמעט שלא דיברו איתנו, ואפילו הפסיקו לצחוק על חשבוני. תמיד היה מי שישאל אותי מה בחורה יפה וצעירה כמוני עושה בבית אבות, ומתי יהיה לי כבר בחור, אבל הפעם התייחסו אלי כאילו אני תקועה באמצע ומקלקלת להם את הזיופים" …ע 210
זוגיות, אהבה וחרדה קמאית של איבוד אני בזוגיות (ארוס ותאנאטוס ) היא מבטאה :"…. למה לזרז מה שיקרה ממילא? כולם יודעים שהם הולכים למות, אבל זה לא אומר שבגלל זה בן אדם צריך לתקוע לעצמו בהתנדבות כדור בראש"...ע 225 הסגנון כמראה: אנחנו הם הצברים האומרים את כל אשר על דל לשוננו, אנחנו שגדלנו על נטישת כל החברות לפנינו שניסינו לבנות תרבות חדשה ובאמת - נוצר משהו חדש - צבר החצוף. אבל יחד עם זאת, כשאנחנו קוראים במבט אובייקטיבי את האבחנות השנונות שלה ואנחנו צוחקים ונהנים תוך כדי קריאה - אנחנו גם מבינים :
לא היינו רוצים לעמוד מול חדת הלשון הזו, שמטפשת את כל הנקרה בדרכה שברוב ייאושו מרהיב עוז להתייעץ בה: “היא ניגשה אלי אחרי ההופעה והנאומים, כשעמדנו בחוץ והתכוננו לפזר את עצמנו, ושאלה.... הסברתי לה … שאלה אם קשה להשיג בייביסיטר בכפר. אמרתי שלא קשה, אבל אין
לנו צורך. אין לנו כל כך מה לעשות לאחרונה ואין לנו כסף, אז אנחנו מעדיפים להיקבר חיים בחיק המשפחה...”
דפי פונה אלינו ומספרת את הסיפור שלה בכשרון רב כ"כ שכמעט איננו רוצים לפגוע ברגשותיה ולהפסיק אותה... ותוך כדי סיפורה ארוגות כל
הבעיות ההתחבטויות והתהפוכות בחברה שלנו.
סיפורה אמנם אמין קולח ומרתק אותנו אליו, אבל בידיעת הכל שלה היא מאבדת מאמינותה כדמות, הופכת לדמות 'כמו מהאגדות', סוג של סינדרלה מהופכת בכאילו, כזו שמספרת בסגנון שלא נכתב בארץ לפניו, את סיפור הארץ, את סיפור האידאולוגיות שכשלו, היא מספרת על המירקם החברתי המגוון והבעייתי חסר הסובלנות של תת הקבוצות זו לזו. הסינדרלה האידיאולוגית מתרככת, מתחברת לשונה ממנה ביותר... אך לא נקלקל את סוף הסיפור
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=668290&blogcode=12616498
קריאה מהנה.
אוגניה
נ"ב, הסידרה לפי הספר שהוקרנה בטלויזיה יש לה האיכויות שלה, יש תואם בעלילה אבל
את רוח הספר ואת ההומור - לא חשתי בה
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
