ויכוח בין שני ידידים וירטואליים גרם לדמעות שלי לזלוג מעצמן. ויכוח שיצא מפרופורציות והפך לריב, וכשמשהו מטלטל אותי רגשית, המרפא למזורי הוא להקדיש לכך פוסט.
איך אפשר לריב וירטואלית אתם שואלים? זו גם שאלתי, למה מילים מצליחות לפגוע? לפצוע נפש? ולמה זה מעציב את ה'לא מעורבים'? למה לא מעורבים הופכים להיות מעורבים?
אני מנסה לראות בעיני רוחי שני מתקוטטים, אני רואה אותם, את הבעות פניהם את שפת גופם,ברור לי שהם מטיחים זה בזה דברים אבל אינני שומעת, איש איננו שומע, אני מנסה לנחש מה קורה שם, ומקווה שהרוחות יירגעו, ואכן, לפתע הם מפנים עורף איש לרעהו. ונגמר.
אחכ אני מדמה את הסיטואציה בה אני שומעת , אנשים מצטרפים, למה הם מצטרפים? למה הם מקיפים את המתקוטטים?
אחד המתקוטטים מכנה את האחר בשמות, מזכיר לו דברים מהעבר שאיש מהנוכחים לא ידע,
הקהל מרגיש לא נוח ומתפזר.
בתרחיש ג' אני מכירה את הניצים, אני שואלת את עצמי מדוע הם בחרו בי ובעוד ידידים וירטואליים כעדים? ומדוע מטיח האחד באחר דברים מעברו? לעיני כל?
זה הרי לא רלוונטי לעצם הויכוח? אולי הוא רוצה לפגוע? אולי הוא רוצה לנצח? ומה על המחיר?
כשפגיעה פיזית, פוצעת נותר כאב ואחר כך סימן, אבל הפצע מגליד ולא נשאר סימן וזכר. גם הכאב נעלם כלא היה
אבל מילים ימשיכו להדהד לעולם.
האם על כך נאמר "המלבין פני ברבים חברו כאילו שפך דמים"?
ואולי לא לחינם נאמר על ה"מלבין" אחד,
ועל "חברו" אחד,
אבל הדמים - "ה ר ב ה " ! ! !
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
