'שלום' לא רלונטי לאיזורנו, חשבתי, ככה, כמו בקריקטורה הזו:
גם פרסומות לא דיברו אלי, הבנתי שעושים עלי מניפולציות, נותני השירות לא היו באמת כ כ יפים אדיבים ועליזים כמו בפרסומות שלהם, אז גם פרסומות הפסקתי לראות. וכשלמדתי שהפוליטיקאים החלו להשתמש באותן מניפולציות 'למכור' את רעיונותיהם, נמנעתי לשמוע גם אותם. הסתפקתי בעובדות, מה שקוראים 'חדשות' יבשות, ללא פרשנויות.
נכבשתי, הרגשתי איך כשרונות יצירתיים בתחום המדיה מנסים 'למכור' לי רעיון שלא למטרת רווח אישי, כספי, הרגשתי שהיוצרים בכנות מאמינים שיוכלו חעשות את השינוי, שיוכלו ליצור תמונה מטאפורית כזו שתוכל לגעת בלבבותיהם של אנשים ולהחזיר להם את התקווה. הרגשתי שאני חוזה במעשי אמנות של היוצרים ושל עורך הכתבה. היו רעיונות היתוליים, 'מייקיג פיס' למשל, קצת ציני וסרקסטי, הומור של גזירת גורל, כזה שלאחר ייאוש. והיה הרעיון האחרון שהועלה בכתבה זה שנגע בנקודה הכואבת מכל פיזית וריגשית, ליבי נכמר.
ואני שואלת את עצמי, אם זה נגע לליבי, האם זה יגע לליבו של הצד השני? או אולי חזיתי בעוד רעיון מסוג הרעיונות שמתפרצים לדלת פתוחה אצל אצל האנשים הזועקים 'די' אבל אצל הצד המחוזר יוצרים אטימות וליגלוג לרגשנות של המייחלים לטוב ומאמינים בו.
ואפילו אם הכתבה היא מעשה הזוי של ייאוש של אמנים של אמנות וירטואלית, אמנות לשם אמנות, כזו שלא מוכרת כלום פרט לאמנות טהורה. - זכיתי.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
