חג שמח,
ביל (פישקו), דודי האהוב פירסם את הסיפור הבא ב'עלי קיבוץ', העלון של קיבוץ תל יצחק
תיהנו:
סופגניות מול לטקעס
מאת פישקו
בסוף
שנת 1978
נשלחתי מטעם
חברת ברום (ים
המלח)
לסטמפורד-עיירה
קטנה במדינת קונקטיקוט, ארצות
הברית -בתפקיד
מהנדס קשור בין המפעל בסדום ומשרד תכנון
בסטמפורד.

עייף
אחרי טיסה ארוכה הגעתי לקראת הערב למטתי
במוטל.
נשכבתי
לנוח לכמה שעות.
התעוררתי
באמצע הלילה בסביבת שעה שתים לתוך דממה
מוחלטת... מה
כבר אפשר לעשות בשקט הזה?
ניגשתי
לחלון וגיליתי... שלג.
הכל
מחוץ לחלוני היה מכוסה בשטיח לבן שמתוכו
נוצצו גבישי קרח כאילו קורצים עין אלי.
שלג
כזה לא ראיתי מילדותי בפולניה הרחוקה.לא
יכולתי להתאפק.
יצאתי
לרחובות המוארים היטב העוקפים את המוטל. איזה
תענוג להשאיר את עקבותי בשלג. לצדי
הכבישים עומדים בתים צמודי קרקע.
בית
אחרי בית, אחד
דומה לשני, כנראה
בנויים על ידי אותו קבלן , כמה
בתים בו בזמן,
כולם
עם חלון גדול ממדים בחזית.
כולם
מקושטים בפנסים וצבעים רועשים לקראת
חג-המולד.
בחזרה
למוטל גליתי באחד החלונות מנורה
דומה בצורתה...לחנוכיה. "אולי
גרים פה יהודים, אברר
את זה אחרי יומי הראשון בעבודה במשרד
התכנון? " הרהרתי
לעצמי
וכך
היה.
בערך
בשעה 7
בערב
חזרתי על המסלול שהלכתי בערב הקודם, מצאתי
את הבית עם החנוכיה וצלצלתי בפעמון
הדלת. מיד
נפתחה הדלת לחריץ לפי רוחב השרשרת,
כמקובל, הופיעה
אשה צעירה ושאלה:
"כן?"
קצת
נבוך עניתי לה בגמגום :"אתם
יהודים?"מאחורי
האשה הציצו פנים של שני ילדים כנראה
תאומים."אבא. עומד
פה בן אדם ושואל האם אנחנו יהודים". בפתח
הופיע גבר כבן 30
ושאל: "במה
מדובר?" הצגתי
את עצמי והמשכתי: "אתמול
הגעתי מישראל, ואני
מתאכסן במוטל השכונתי הקרוב, בטיול
הלילי שלי אמש גליתי את המנורה בצורת
חנוכיה בחלון ביתכם ומאוד שמחתי" הושטתי
לו את כרטיס ביקור שלי המראה שאני מהנדס
של מפעלי ים המלח בישראל.
הדלת
נפתחה לרוחה:
"קודם
תכנס כי קר מאד בחוץ. קוראים
לי הארי ואני יהודי דור שלישי בארה"ב. בילדותי
זיידע (באידיש - סבא)
היה
מדליק את המנורה הזו בחנוכה.
הרבה
שנים לא השתמשתי בה.
עברנו
לגור פה רק לפני כמה חודשים.
כשראיתי
את השכנים מקשטים ומאירים את בתיהם לקראת
חג המולד, החלטתי, אינני
יודע מדוע, לשים
את המנורה בחלון הסלון.
הבטחתי
לילדי לספר להם אודות המנורה הזו אבל
חלקים רבים מהסיפור שכחתי.
והנה
הופעת,
יהודי
ישר מארץ ישראל. אתה
מוזמן להתארח אצלנו מחר בערב ותוכל, אם
תרצה,
לחדש
לנו את סיפור החנוכה".
למחרת, מצויד
בבקבוק יין שקניתי בסופר השכונתי התיצבתי
בביתו של הארי.
קיבלנו, כל
אחד מאתנו, כוס
גדולה של צ'רי
סיידר חם (משקה
מדובדבנים עם כ-2%
אלכוהול), התישבנו מסביב
לשולחן ה"קוקטיל".
סיפרתי
להם שנולדתי בפולין. שרדתי
את השואה.
- "אני
חי בישראל, באתי
לכאן לתקופה של כחצי שנ, ואני
יכול,
אם
אתם מעונינים, לספר
אודות חנוכה.
זה
יהיה קצר ולא כואב".
אחרי
שקבלתי תשובה חיובית, קצת
מהססת.התחלתי: "במאה
השניה לפנה"ס
חיו אבותינו היהודים בארץ ישראל תחת
כיבוש היוונים.
השלטון
אסר עליהם לקיים את מצוות הדת היהודית. קבוצה
קטנה של יהודים אמיצים מרדו וגרשו את
היוונים מארץ ישראל. זה
היה הנס הגדול.
כאשר
הגבורים, שקראו
לעצמם מכבים, באו
לבית המקדש כדי להחזירו לפעילות, כד
קטן עם שמן למאור הספיק,
בנס,
לשמונה
ימים במקום ליום אחד.
ומאז
היהודים חוגגים את חג החנוכה בכל מקום
בעולם.
בפולין
של ילדותי לא היו נרות מיוחדים של חנוכה
ואני זוכר איך אבא היה מכין מנורה, מ... תפוחי
אדמה. אבא
היה חוצה לרוחב תפוחי אדמה כדי ליצור בסיס
לנר. בכיפה
העליונה של התפוח היה יוצר גומה קטנה, ממלא
אותה בשמן, מגלגל
פתיל מצמר גפן ושם אותו בתוך הגומה עם
השמן. כך
נוצרה החנוכיה שלנו.
בחג
כולו היה עליו לחתוך כשלושים תפוחים.
כך, אולי, התחילה
תעשיית הלטקס שאוכלים בחנוכה כי מהתפוחים
שאבא לא הצליח ליצור נר,
אמא
טגנה לביבות, צ'פס
ו"פרינגלס"
למיניהם.
אחרי
הדלקת החנוכיה אהבתי לצאת לרחוב כדי
להתבונן ברבבות החלונות המוארים מחנוכיות
ולהקשיב לשירי חנוכה הבוקעים מכל הכוונים.
היום,
אני
בטוח,
לא
תראו אף חנוכיה דולקת בחנוכה בעיר מולדתי.
המלחמה
הגדולה והשואה שמו קץ לזה.
מלא
בסיידר ובמאכלים שונים, נפרדתי
מהמשפחה לאחר שקבענו להיפגש למחרת בשעות הבוקר. הארי, כתושב
המקום, עזר
לי בפתיחת חשבון בבנק המקומי. במקום
לשלם סכומי עתק במלון, הארי
היציע ועזר לי למצוא דירה ומכונית להשכרה
לששה חודשים.
כך
נחסך כסף רב לפרויקט.
אחרי
החג נפגשתי עם הארי ומשפחתו הרבה פעמים
והודות להם הכרתי מקומות יפים במדינה
הקטנה והנאה.
-
בשבילי, חנוכה בנוסף
למשמעות הרגשית, הדתית
וההיסטורית, זה
לטקעס - מילה
ביידיש ובתרגום לעברית טלאים,
אולי
הלביבות נקראות כך.בגלל
צורתן במחבת. מה
שלא יהיה, אני
מוכן לאכול לביבות בכל הטעמים ממתוק ועד
הכי חריף. זכורה
לי במיוחד לביבה עם רוטב מבשר בקר ועם
פטריות.
כדאי
לנסות.
כנראה
יש לי "סריטה"
במוח
בענין סופגניות.
כפולני
מזויף בשואה אכלתי ארוחות צהרים בביתם
של בעלי קונדיטוריה מפורסמת בוורשה. שם
נודע לי שהסופגניות היקרות "ספוגות"
בשומן
של חזירה צעירה.
טוב
שזה לא קורה בישראל.
תהנו
מהלבבות והסופגניות בישראל!