B.logi

פימה הוא הוזה-חוזה, הוא 'רואה' שמבין את הבאות ומתריע את יקיריו אך הוא מצליח רק להטריד אותם ולא להעיר אותם משלוותם שנראית לו מדומה או לשבש את מהלך חייהם ולהחדיר לתודעתם את מה שברור לו כל כך.

.

בחכמה עושה עמוס עוז כשהוא מציג את הדעות 'השמאלניות' לאנשים שאינם רוצים לשמוע או להקשיב בפיו של המטיף בשער המגוחך לו אנחנו כן מקשיבים, חומלים עליו, זה הרי 'הוא' ואפילו אם לא נסכים איתו - שהוא הרי משוגע - אנחנו לפחות שומעים את טיעוניו, מצטמררים מגודל הדיוק של החזון כשהחדשות בדבר הנער הערבי המוכה בכיכר ירושלים נושפות בעורפנו.

המחזה מבוסס בגאוניות על פי ספרו של עמוס עוז 'המצב השלישי', הוא שנון ואנחנו צוחקים ולא חשים שאנחנו צוחקים על עצמנו. המשחק של כל צוות השחקנים מצויין, לעילא ולעילא, הבימוי משובח והתפאורה משרתת את המחזה. כבוד גדול אני חשה לתיאטרון אנסמבל הרצליה שהרים כפפה זו כי למרות שהרוב לרוב איננו רוצה לשמוע ולהיות מודע למציאות הולך לתיאטרון כדי לברוח למחוזות אחרים – המחזה שובה את הקהל, מרתק ומזכך.

מומלץ מאד. 

- - -

את הקטע אני מקדישה גם ליום השנה לisrablog. ולסיבה שפתחתי בלוג. תמיד רציתי לשתף לספר ולנמק מדוע אני אוהבת ספר מחזה או סרט. קיוויתי שבישראבלוג אמצא קהל לתחביבי זה, ואכן מצאתי. שהרי התחלתי עם 'כשאתם אומרים שלום למה אתם מתכוונים' כשחשתי שאני 'רואה' משהו אחר – מה שמחבר אותי לדמות ההוגה הוזה של פימה.

מה שמביא אותי להזכיר את אבי - שתמיד רציתי לעשות שלום עם הדעות הימניות המוצקות שלו – מה שמחבר  ליום השנה למותו שחל היום והוא לפחות זכה לקרוא את הדברים מעל גבי העיתון ללא אנטגוניזם, לרוות מעט נחת ולהשוויץ קצת אצל חבריו.